אז אמר דרבוקות. אז אמרה שטראנס לא צריכים להיאבק את המאבק המגדרי של הנשים. אז אמר שאמא ואבא זו המשפחה הנורמלית. אז אמר שיש עלייה רוסית לא יהודית בישראל. אז אמרו. סו וואט? הרי ברור לכולם שהאמירות האלה הן פוליטיות. שכמעט כל דבר, שנעשה מרגע ההכרזה ליציאה לבחירות, הוא פוליטי. כן, גם מעצרה ושחרורה של נעמה יששכר. אבל אולי בואו ניכנס לפרופורציות?
השבוע 14 חיילים נדרסו על ידי בן עוולה בדרכם להשבעה בכותל. חבר'ה שעברו מסע ארוך ומפרך, וכל כך התרגשו לצעוק "אני נשבע" מול אבני הכותל, נאלצו לבלות את הלילה בבית החולים. כל מה שאני מבקשת זה שכולנו ניכנס לקצת פרופורציות.
זה לא שאני לא חושבת שנאמרו דברים פוגעניים. החלוקה הזו בין העם, בכל פעם שאיזה מוביל דעת קהל מחליט להתבטא בבורות, היא פוגעת יותר מהדברים עצמם שנאמרו. הרי בסוף זה אבסורד- אנחנו מחליטים לאיזה צד להשתייך (או לא לקחת צד בכלל), מה אנחנו אוהבים או לא אוהבים ואם הדבר שנאמר בכלל פוגע. באמת נפגעתם שמר יועז "לא יודע מה הדעות שלי" הנדל אמר שחלק באו ממדיניות של דרבוקות? מה מעליב בזה? וגם אם זה פוגע ברגשות הלהט"ב, למה להיעלב כשאדם דתי מרגיש שעבורו משפחה זה אבא ואמא? הרי זה ממוסגר כל כך, וכל כך נועד לעשות פרובוקציה (בעיקר, אגב, מצד העורך שבחר את הכותרת הזו), שאנחנו נופלים לזה כל פעם מחדש.
אם איזה אמיר חצרוני ידחוף דגל לישבן, זה באמת יפגע בכם כמו בפעם הראשונה שמישהו עשה את זה (אגב, יעצרו אותו על ביזיון הדגל)? אם יאיר נתניהו יגן על אבא שלו בעודו מקלל מישהו אחר, זה באמת יציק לכם? הרי הם משחקים בדיוק את התפקיד שהם צריכים בכדי לקדם את המטרות שלהם. למה אנחנו, בשנת 2020, כשכל המידע מוגש לנו בכפית של כסף לפה, עדיין מייחסים חשיבות כזו לאמירות חסרות משמעות?
נכון, לרב רפי פרץ ולרב יצחק יוסף יש תפקידים בעלי משמעות ומעמד בישראל ומצופה מהם להיות ממלכתיים, וגם אני חושבת שכדאי שבעלי תפקידים בישראל יבינו שהם בסוף אמורים לשרת את כל עם ישראל ולא רק את החלק הציבורי שבחר בהם. היה ראוי וצודק להוקיע את הדברים שלהם, ועובדה שבסוף גם הרב יוסף הבהיר את עצמו (וצר לי ששר החינוך לא נהג כך בעקבותיו), אבל גם כאן אסור לאבד פרופורציות.
בסוף, לילדים שלכם יש סוכני חיברות הרבה יותר קרובים אליהם מאשר שר החינוך והרב הראשי הספרדי לישראל. הם עוברים מעטפת שלמה של הורים משותפים; מורים; חברים ובני משפחה. הכל מתחיל ונגמר בבית ובהשלמת המידע שההורים נותנים לילד (הדבר נכון גם במקומות עבודה, בלימודים וכיו"ב. השלמת המידע נעשית על ידי סוכני חיברות עד שהאדם מקבל את ההחלטה שלו איזו דעה לקבל).
נחזור רגע לנושא של הפילוג והחלוקה בעם. אי אפשר שכל אמירה, שעורך בעיתון החליט למסגר טוב-טוב, או מוביל דעת קהל מוציא מהפה, תהפוך את מדינת ישראל על פיה ותחצה אותה לשניים (או שלושה או ארבעה). אין בעיה שנביע דעה על הנאמר, אבל להפוך מכל דעה לצונאמי תגובות הורסניות ופוגעניות? קצת פרופורציות.
בסוף, בבואנו לשפוט אמירות, עלינו לשים לב לפרמטרים של זמן (עת בחירות, למשל); פלטפורמה/מיקום (באיזה מדיה נכתבו הדברים); מי הדובר ומי הכותב/העורך של הדברים (אולי מדובר באדם עם אג'נדה מאד מסוימת) וגם, לאיזה קהל הדובר מכוון. זה המתכון היום לשמור על שערותינו בצבען המקורי ולהימנע מלחץ דם גבוה. אגב, המגזר הרוסי הוא בכלל תחת חסותו של הרב לאו, הרב הראשי לישראל לעדות אשכנז, אז מה איכפת לכם מה רב "חובב דרבוקות" אומר? (**קריצה-קריצה**).
