יוסף שליין, אמן ופרופסור למדע שגיל 80 כבר מאחוריו, מוכיח שאין סתירה בין עיסוק באמנות ומדע ושאדם יכול להיות פורה ועסוק מאוד בכל גיל. בין פעילותו במחלקה לפרזיטולוגיה שבפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, התפנה גם  לשקוד על תערוכת פסלים חדשה שיצר, אשר תוצג החל מהשבוע הבא בגלריה דן בתל אביב

פרופסור יוסף שליין הירושלמי מפסל מגיל 16, אבל החליט שלא להפוך את כשרונו למקצוע ופנה לאקדמיה. זה לא הפריע לו ליצור כבר יותר מ-30 שנה, כשמאחוריו עשר תערוכות יחיד ברחבי הארץ.

“בשלב מסוים התלבטתי והחלטתי שאני לא רוצה להתפרנס מאמנות. לגדל זקן, ללבוש כובע ברט ולדבר יפה לגברות כדי שיקנו, זה לא בשבילי. התעניינתי גם בחיות, בפרזיטולוגיה והתקבלתי לאוניברסיטה העברית”, הוא מספר, “בשנים האחרונות אני עוסק בעיקר בתחום של יתושים המעבירים את מחלת המלריה. ממשיך לעוד למרות שאני לא מהצעירים… האוניברסיטה נחמדה אז הם נותנים להמשיך. כיום אני שותף לפרוקט גדול מאוד- פיתוח שיטה חדשה להדברת יתושים שיתקיים גם במאלי שבאפריקה”.

בינתיים, בתערוכה שלו שתוצג החל מה-4 למרץ, יוצגו 14 פסלים בטכניקות שונות ומתקופות שונות אשר יחברו ויסכמו למעלה מ30 שנות יצירה.

עבודותיו של שליין מביאות את הקשר בין עולם המדע והטבע אל הדומם ומקיימות מתחת לפני השטח דיון מתמיד בתופעת הגבול: זה שבין קווי מתאר וקווי מתחם, בגבולות שבין מדיומים, בגבול שבין חלל וצורה, שטיחות ותלת ממד. העבודות מנהלות עם הצופה דו שיח אינטנסיבי כתוצאה מצמצומם של הקו והצורה.  “הרעיון הוא לנסות לתאר צורה ואת המאפיינים שלה במינימום של קווים”, הוא מסביר, “אני מסתכל בחיה ורוצה לשקף את מצבה, אם היא מבוהלת למשל, וזאת אעשה במספר הקטן ביותר של קוים, כדי שמי שיתבונן יבין במה מדובר אבל ישלים בראשו את התמונה. אי אפשר לקרוא לזה פיגורה טבעית כי אלו דמויות שלמות לגמרי, אבל כשאתה עושה משהו ומעביר למשל תנועות של ריצה על ידי מספר מוגבל של קוים אז הסיפור יותר מתוחכם. זוהי הקונספציה שלי בלנסות לעשות פסלים”.

המתח שבין תנועה וקיפאון בפסליו של שליין מסמן בעבור הצופה את הכפילות שבפסל בבחינת  חפץ – דומם, שהוחדרה בו צורה כך שהוא מחקה חיים.

“הרעיון הוא למשוך תשומת לב. אם אתה לא הולך לעשות סתם תמונות שיקשטו את הקיר צריך למצוא אלמנטים שמושכים את העין ויגרמו למתבונן לתת מבט שני. אפשר לעשות זאת טוב  וכך אני עושה, אם למשל שמים משהו על גבול של חוסר שיווי משקל, אתה מסתכל ולא יודע אם זה יפול או לא, וזה מותיר בך הרגשה של חוסר בטחון. זו מעין השקפת עולם, אני לא מכוון לזה אפילו. אין לי על זה שליטה מלאה, אתה בא עם רעיון והידיים מוליכות אותך . בהרבה פעמים אנשים שמסתכלים על פסל כזה אומרים שיש בו משהו אגרסיבי . זו ודאי לא הכוונה שלי. ברגע שהפסלים יוצא מרשותי הרושם שהם עושים לא תלויים בי יותר”.

– מה אתה יותר, אמן או מדען?

“שני אלו  לא עומדים בסתירה, בזמן העבודה באוניברסיטה לא לקחתי חופשים עבדתי ואני עובד באופן די רצוף. אוהב לעשות את שני הדברים ומשקיע בזה הרבה מאוד זמן . הפסלים הם יצירות פרטיות מאוד, והדבר הכי נכון מבחינתי זה שאדם יסתכל בהם ויגיד ‘וואו’ וירצה לתת מבט שני.   

“הדבר הקשה הוא לפתח רעיון בסיסי לדעת את הצורה שאתה רוצה להגיע אליה. כשאתה יודע בדיוק מה אז הביצוע הטכני זה הדבר הפשוט. יכול להיות לי הרבה או פחות עבודה אבל אז התמונה ברורה. כשאני מציג תערוכות זה מרגיש לי כסיכום של תקופה, כמו להגיע למטרה, זה תמיד מרגש מחדש”.

התערוכה תפתח ב-4.3.16 ותנעל ב-25.3.16. שעות פעילות הגלריה בימים ראשון – חמישי מהשעה 10:30-19:00 ובימי  שישי מ-10:30-14:30.

 

תגובות

comments