מאהלי הענק הערוכים לאלפי סועדים בצל היערכות שיא של כוחות הביטחון, דרך תוכניות הבנייה של עמותת "הרחיבי מקום אוהלך", ועד למפגש עם חלוצת ההתיישבות שעזבה הכול כדי לחזק את המושבים הנטושים בצפון ובת ה-75 מבת ים שמחליפה את הספה בשק שינה על הגג. ביקור מיוחד בעיר האבות, רגע לפני כניסת השבת השנתית הסוחפת אליה רבבות.
איתן אלחדז ברק
יום שישי בבוקר בחברון, שעות ספורות לפני כניסתה של "שבת חיי שרה" (תשפ"ז), המציינת השנה את פתיחת שנת ה-60 לשחרור חברון. העיר העתיקה כולה לובשת חג שמתערבב באבק דרכים, דגלי ישראל מתנופפים ותכונה אנושית בלתי פוסקת. בסמטאות האבן העתיקות ובצירי התנועה המובילים למערת המכפלה, נמתחת שורה ארוכה וצפופה של אוהלי סיירים צבעוניים שהוקמו על המדרכות והכבישים. לצדם, אוהלי ענק לבנים ומפוארים של הכנסת אורחים – בהם אוהל בית חב"ד ואוהל המוקדש לעילוי נשמת חיים פימה פאליק – כבר ערוכים עם מאות כיסאות, מפות לבנות וזרי פרחים הממתינים לרבבות האורחים שיעשו כאן את השבת.
בתוך אווירת הקמפינג ההמונית הזו, שבה חבורות מתיישבים כבר יושבות באוהלים מאולתרים לארוחות בוקר משותפות, בולט החיבור שבין דריכות ביטחונית ליצירה ורוח: מלוחמי צה"ל המסיירים ברחובות על גבי רכבים חשמליים ייעודיים, דרך ילדים המשחקים על גגות האבן מעל שלטי "תורמים, גואלים, קובעים שכונות בשטח", ועד לציירת שניצבת בשלווה מול כן ציור בשולי הדרך ומתעדת במכחול את נופי האזור.
כוננות שיא: 20 אלף מבקרים וגדוד צנחנים אחד בחזית
מאחורי התכונה החגיגית ברחובות עומדת אופרציה ביטחונית אדירה. לפי הערכות קצינים בחטיבת יהודה, כ-20,000 ישראלים פוקדים את אזור מערת המכפלה והיישוב היהודי במהלך השבת. כדי לאבטח את ההמונים, נערכו צה"ל, משטרת ישראל, שב"כ ולוחמי משמר הגבול בכוננות שיא. את משימת ההגנה המרכזית על היישוב היהודי קיבל לידיו גדוד 101 של חטיבת הצנחנים, הפועל במרחב לצד גדוד "ארי" וגדוד 6261 התופסים תעסוקה מבצעית בעיר, בצירים המובילים, בדרום הר חברון ובמעטפת עוטף חברון.
מעטפת האבטחה הותאמה לשורה ארוכה של תרחישים – החל מניסיונות פיגוע של מפגע בודד, דרך איומים מצד תשתיות טרור ממוסדות, ועד מוכנות להסלמה או חיכוך מקומי בין האוכלוסייה הפלסטינית לישראלית. רק יממה קודם לכן השלימה חטיבת יהודה תרגיל חטיבתי רחב היקף ורב-ארגוני בשיתוף מד"א וכבאות והצלה, שדימה תרחישי קיצון במספר מוקדים במקביל בתוך היישוב היהודי ובקריית ארבע.
מבת ים לגגות חברון: "אני עדיין מרגישה בתיכון"
המפגש האנושי ברחובות חברון מגלה פסיפס מפתיע של מבקרים שאינם מתרגשים מהדריכות הביטחונית או מתנאי השטח. בין שורות האוהלים אנו פוגשים אם ובנה מבת ים, שהגיעו לחוות את קדושת השבת מקרוב. עבור הבן זו הפעם הראשונה בשבת חיי שרה, אך אמו, בת 75, היא כבר אורחת ותיקה כאן.
"באנו להתארח בשבת, להרגיש את הקדושה. זו הארץ שלנו, אנחנו לא מפחדים", מספר הבן בחיוך רחב, ומיד חושף את התנאים שבהם הם עתידים להעביר את הלילה: "קנינו אוהל, אבל התיק שלו נפל לנו מהאוטו בדרך. אז אנחנו הולכים לישון על איזשהו גג, שמים ניילון".
"אני עדיין מרגישה בתיכון. עשיתי את אלסקה, עליתי לאוורסט לגובה 4,220 מטר – אני עושה אקסטרים. בת 75, ויש לי עוד 50 שנה לטייל"
המעבר מנוחות הבית הממוזג בבת ים ללינת שטח מאולתרת בחברון לא מרתיע את האם, סבתא ל-50 נכדים ונינים כן ירבו. "זה הכי כיף, עם ישראל", היא אומרת בהתלהבות ומסבירה שהרוח הצעירה מלווה אותה בכל מקום: "אני עדיין מרגישה בתיכון. עשיתי את אלסקה, עליתי לאוורסט לגובה 4,220 מטר – אני עושה אקסטרים. בת 75, ויש לי עוד 50 שנה לטייל".
חלוציות כפולה: מהקמת קדומים, דרך "בית רחל" ועד לגבול לבנון
על מרפסת "בית רחל", המשקיפה ישירות אל המבנה המונומנטלי של מערת המכפלה ואל גגות הקסבה של חברון, עומדת רפאלה סגל. סגל ובעלה נמנים עם ראשוני המתיישבים בקדומים שבשומרון מזה 49 שנים, אך השנה האחרונה ומלחמת "חרבות ברזל" הובילו אותם למעשה חלוצי חדש ומפתיע בקצה האחר של המדינה.
"המלחמה חוללה בנו, כמו ברבים, תהיות והרבה מאוד מחשבות – מה אתה עושה כדי לעזור לעם, כל אחד בדרכו", משתפת סגל. "כשראינו שהצפון די נטוש, המושבים שם נטושים ורבים לא חזרו, החלטנו לעשות מעשה. מסרנו את הבית שלנו בקדומים לילדיו של הבן שלנו, ואנחנו עברנו לצפון. שכרנו בתים שממש על הגבול של לבנון, ואנחנו מנסים לעזור למושב".
"מסרנו את הבית שלנו בקדומים לילדיו של הבן שלנו, ועברנו לצפון. שכרנו בתים ממש על הגבול של לבנון, ואנחנו מנסים לעזור למושב"
לדבריה, החזרה של התושבים לצפון מתרחשת "טיפין טיפין", והאזור כולו משווע לסיוע אחרי תקופה שבה הכול נהרס ואפילו שירותים בסיסיים חסרים. אך עבורה, הקושי הפיזי מוכר היטב מימי בראשית בשומרון: "אנחנו מורגלים בקשיים, כי הגענו לשומרון כשלא היו מים וחשמל".
הביקור הנוכחי בחברון מחזיר אותה אל פרויקט התיישבותי אחר שבו לקחה חלק. "בית רחל", שבו אנו עומדים, נרכש לפני כעשר שנים מערבים שביקשו למכור ולעזוב. "זה היה בית הרוס, ממש חורבה", היא מתארת ומצביעה אל עבר הדגלים הפזורים על הגגות הסמוכים בעיר העתיקה. "אנחנו ועוד כמה משפחות שיפצנו אותו, והיום זו אחת הדירות היפות עם ביקוש רב. בעקבות זה נרכשו עוד בתים – אם תלכו לאורך הדרך תראו עוד דגל ועוד דגל".
מאחורי הקלעים של תנופת הרכישות: "מוסיפים שכונה אחרי שכונה"
כדי להבין איך נראית תנופת הרכישות שעליה מדברת סגל, נכנסנו אל משרדי עמותת "הרחיבי מקום אוהלך". בחדר רחב ידיים בעל קשתות אבן מסורתיות, רוכנת מרים, מנהלת העמותה, על שולחן עמוס בתוכניות אדריכליות ושרטוטי בנייה.
"אנחנו קונים בתים מערבים בחברון, ולא מתביישים להגיד שאנחנו רוצים לייהד את חברון – להחזיר אותה להיות יהודית כראוי לעיר האבות, עירו הראשונה של אברהם אבינו", מצהירה מרים. היא מפרטת את שיטת הפעולה של העמותה: "אנחנו קונים בתים מערבים מרצונם החופשי, ואחר כך שומרים עליהם. מי שרוצה נשאר פה בארץ שמור, ומי שרוצה אנחנו מבריחים אותו לחו"ל. לאחר מכן אנחנו משפצים – כי יהודים גרים בסגנון ובטעם אחרים – ומכניסים משפחות יהודיות".
"בשנתיים האחרונות יש התעניינות גוברת. הערבים בחברון מבינים שאו שיהרסו להם את הבתים במלחמה או שהם ימכרו בכסף – ותמיד עדיף למכור בכסף"
המספרים שמציגה מרים ממחישים את היקף הפעילות לאורך כ-20 שנות קיומה של העמותה: למעלה מ-13 בניינים שנרכשו, שיצרו כ-50 יחידות דיור חדשות והוסיפו שמונה שכונות יהודיות חדשות מעבר לארבע שהיו קיימות בעיר.
לדבריה, בשנתיים האחרונות חל זינוק משמעותי בהתעניינות ובעסקאות, תופעה שהיא מייחסת לשילוב שבין המצב הפוליטי להשלכות המלחמה: "לדעתי זה בגלל המלחמה, וגם בזכות ממשלה ימנית שנתנה פה גב חזק ומאוד איפשרה את כל האירוע", היא מסבירה. "גם הערבים בחברון מבינים שאו שיהרסו להם את הבתים במלחמה או שהם ימכרו בכסף – ותמיד עדיף למכור בכסף. אנחנו עושים איתם עסקים, והופכים פה שכונה אחרי שכונה בחברון ליהודית".
בין פדויי שבי לפוליטיקה: תוכנייה גדושה אל תוך הלילה
עיון בתוכניית השבת ובכרזות שנתלו ברחבי היישוב מגלה כי מאחורי אווירת הקמפינג מסתתר לוח זמנים צפוף במיוחד, המשלב תפילות המוניות, סיורי לילה, פוליטיקה וסיפורי גבורה ממלחמת "חרבות ברזל". עם כניסת השבת ייפתח אולם יצחק במערת המכפלה (שתיוותר פתוחה עד קרוב לחצות), ויתקיימו בו מנייני תפילה חגיגיים בנוסח קרליבך ובנוסח ספרדי.
מיד לאחר סעודות השבת באוהלי הכנסת האורחים, הופכים מוקדי היישוב היהודי וקריית ארבע לסדרה של במות שיח וסיורים ליליים. בהיכל התרבות ובאולם הספורט בקריית ארבע מתקיימים מפגשים טעונים ומרגשים ברוח המלחמה: פדוי השבי איתן מור משתף איך שורדים מעל שנתיים בשבי חמאס וצומחים מתוך התופת, ברק ניקסון מגולל את סיפור ההישרדות שלו ממסיבת הנובה, הרב איתן שנרב (אביה של רנה שנרב הי"ד ורב חטיבת אלכסנדרוני) מספר על הקרבות בעזה ובלבנון, ואלישבע פדרמן, אמו של אלקנה קב"ט הנובה ואם לחמישה בנים מגויסים ששלושה מהם נפצעו בקרבות, נפגשת עם נשים ביישוב.
במקביל, הסמטאות מתמלאות בסיורים ליליים של מדרשת חברון בעקבות גאולת הבתים – מבית השלום ובית התקומה ועד לבית רחל ולאה לצד עונג שבת של עמותת "הרחיבי" בשכונה החדשה "מעלה דורון" שמאחורי מערת המכפלה ומפגשי "מספרים חברון בסלון" בבתי התושבים. הזירה הפוליטית והאידיאולוגית גועשת גם היא: במתחם "אברהם אבינו" נערך רב-שיח בהנחיית ישי פליישר ובהשתתפות מנכ"ל מחדשי היישוב היהודי אורי קרזן תחת הכותרת "מדינת ישראל – מדינת יעוד או מקלט?", עם שורה ארוכה של שרים וחברי כנסת ובהם אורית סטרוק, איתמר בן גביר, עמיחי שיקלי, עמיחי אליהו, צבי סוכות וראש המועצה אייל גלמן. בבית הכנסת "חזון דוד" הסמוך מתקיימת שיחה עם בנצי וענת גופשטיין על מאחורי הקלעים של ארגון להב"ה, ולאחריה פאנל לילי בשעה 22:30 בין יהונתן יוסף (נכדו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל) לעו"ד ברוך בן יוסף, העוסק ב"הישג הערבים בבחירות" ובשאלה "האם הגיעה העת להסיר את תנועת כך מרשימת ארגוני הטרור בישראל?".
כששמש יום שישי מתחילה לנטות מערבה ומטילה צללים ארוכים על אבני חברון העתיקות, ההכנות האחרונות לשבת מגיעות לשיאן. בין סיורי החיילים בצירים, תוכניות המתאר שעל השולחן, הפאנלים הסוערים וניילון השינה שייפרש הלילה על אחד הגגות
