אני מבינה. הדור של היום צריך ריגושים ועדיף בתמונות, סרטונים 'ויראליים' (מילה קשה לכשעצמה, שכן היא מזכירה לי את המשפטים של הרופאים כשאת באה לבדיקה: 'זה רק ויראלי') וביישומים המותאמים לנייד. אחרת? לא מעניין אותם.
כשיצאו הפרסומים על "הסטורי_של_אווה" הבנתי מיד שניסו לעשות פה משהו אחר, חדשני, שיתאים לדור הצעיר. כבר אז פחות התחברתי. לא כי אני בת 33, אלא כי הילדה המתבגרת שבי כעסה מאד. זה היה נראה לי מגוחך מאד ובטעם רע- להפוך את השואה לאיזה מותג מותאם אפליקציה.
אבל אז הגיעו הבדיחות. כי רשת חברתית, כמו רשת חברתית, מונעת על ידי טוקבקיסטים מלאי יצירתיות וחסרי רגש. לאף אחד לא איכפת מה יוצא מהמקלדת שלו, כל עוד זה 'ויראלי' ומגיע לכמויות של אנשים. בדיחות כמו "נכנסתי להתקלח, אעדכן" או "ממתין לראות מה אווה תבחר כהיילייט של השואה". נו, באמת. הנגשתם את השואה לדור שלא יודע להתמודד עדיין עם המשמעויות של רשת חברתית.
נכון, אולי "אווה" או "אייזק" או "ורה" שנולדו וגדלו במציאות האכזרית של גטו, השפלות, הרעבה ורצח עם, הם לא בדיוק משתמשי האינסטוש והפייסבוק, אבל רבאק- הדור השני והשלישי וגם הרביעי כבר שם. אין שום חשיבות לרגשות שלהם?
באופן כללי, אני לא מבינה למה הדור הזה צריך כל הזמן שינגישו לו ויתאימו לו דברים. מה, אני לא הייתי נערה מתבגרת שהשואה רחוקה ממנה אלפי שנות אור? לא גדלתי במציאות של תמונות צבעוניות שהשחור-לבן לא 'גירה' אותי מספיק? אפילו, כנערה, לא התחברתי לסרט 'הקיץ של אביה' עד שלא התבגרתי. אבל הבנתי. כשהסבירו לי וסיפרו לי וישבנו שעות לצפות בקטעי וידיאו וסרטים מצמררים, הבנתי. כשלקחו אותנו לשמוע עדויות של ניצולי שואה, הבנתי. כשלימדו אותי מה זה מספר מקועקע על היד ובאילו תנאים נוראיים הוא נטמע שם, הבנתי.
הבנתי כי אני לא אטומה. כי יש לי לב. וגם לדור הזה יש רגשות. במקום לחשוב כל הזמן שהם לא יתעניינו, אולי פשוט תנסו? תהיו הורים ומורים טובים ותסבירו להם מה קרה? ואז, אולי, אפשר לראות יחד את הסרטונים של אווה. אבל ביחד. להשאיר אותם לבד בעולם הדמיון והפנטזיה הנורא-לפעמים של הרשתות החברתיות ,לא יעזור להם להתפתח ולגדול ולהתבגר לתוך הסיפור האמיתי של השואה. ובכלל זה- לתוך הסיפור של המציאות היהודית הכואבת. עם כל הכבוד ל"סטורי" ול"האשטאג", הם עלולים להיתקל יום אחד במגולחי ראש בגרמניה או בשלטים אנטישמיים בבלגיה ולא להבין מה המשמעות של התופעות האלה.
השואה היא לא לה-לה לנד. היא לא סיפור 'הורס' לספר אותו בצורה 'מגניבה'. זו הגדה לכל עניין ודבר. זו השמדה. רצח עם. שישה (כמעט שבעה) מיליוני יהודים שנספו בדרכים הכי נוראיות שאפשר לגלגל בראש. אין דרך לספר אותו מלבד האמת עצמה, האמת הכואבת והפצועה של העם היהודי לדורותיו, בטח לא במשפט אווילי שרץ ברשתות החברתיות: "השואה נגמרה, אווה, התהילה עברה". זה לא דור העתיד שהייתי רוצה שיגדל במדינת ישראל. אפשר גם אחרת.
