שבוע חדש, ליגה חדשה וכבר בירושלים מרגישים את השינוי. משה חוגג, הבעלים החדש, נכנס בכל העוצמה לבית”ר ירושלים ומוכיח שהוא לא רק איש של מילים, אלא איש של מעשים. שיפוצים בבית וגן, הכנסת מנכ”ל (תפקיד שמעולם לא היה במועדון), דיבורים על טיפוח הנוער של המועדון והכנסת ארבעה כוכבי-על לקבוצה.

אבל זה לא הכל. במסיבת העיתונאים הרשמית אמר חוגג כי לא יכניס שחקן ערבי רק בשביל להכניס שחקן ערבי לקבוצה (כי, לטענתו, זוהי גזענות לשמה), אבל יותר דת לא תהווה שיקול אם ייכנס שחקן כזה או אחר, ועוד הוסיף ואמר כי האצטדיון יוקף מצלמות וכל מי שיזרוק הערות גזעניות יקבל תביעה.

בנוסף, כחלק מההתארגנות החדשה של המועדון, ישב חוגג עם קבוצות האוהדים. כן, גם עם לה-פמיליה השנויה במחלוקת. מקורבים מסרו לי כי חברי הארגון יצאו נדהמים מהמפגש עם חוגג שהבהיר להם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: “אני בעל הבית, לא יהיה טוב? חפשו בעל-בית אחר”. אולי עוד מוקדם לשמוח, אבל אחת הכותרות שיצאו בתקשורת ביום שישי, מיד אחרי המפגש עם חוגג, הייתה: “לה פמיליה לאוהדים: הימנעו מקריאות גזעניות”. אולי זה החשש מתביעה אפשרית ואולי סוף כל סוף, כמו בסרטים הכי טובים ומעוררי ההשראה, גם התלמידים הכי קשוחים מצאו את המורה שאהבה נפשם.

עכשיו, עצמו עיניים ודמיינו שזה הבעלים החדש של עיריית ירושלים. ראש העירייה הבא של ירושלים. לא, לא חוגג, אלא מישהו בדמותו. לא, לא עשיר (כבר היה לנו אחד כזה), אלא מישהו סמכותי. מישהו עם מילה. מישהו שמבין את הצרכים ולומד אותם לעומק. מישהו שיודע לנצל את המשאבים בשביל לתת שירות טוב יותר. מישהו שלא מפחד מקבוצות כוח. מישהו שיודע לאחד את הנבחרת הכי טובה שתביא לירושלים את המעמד והכבוד הראויים לעיר בירה. ראש עירייה אמיתי כזה.

העובדה שבתוך שבועיים חוגג עשה כבר שינויים במועדון הכי שמרני במדינה, מוכיחה את כוונותיו הטהורות. לאוהדים זה עדיין לא מספיק. האוהדים, בימים אלה, מתחלקים לשניים: אלה שבעננים ואלה, הספקנים יותר, ששומרים את הרגליים על הקרקע ויודעים לחשוש מהבטחות והצהרות גדולות. “גם טביב היה כזה”. נשמע מוכר? נכון! גם במירוץ לבחירות נוהגים להשוות מועמד כזה או אחר לראש העיר הקודם. כן, ראש עיר ולא ראש עירייה. לצערנו, ירושלים חסרה ראש עירייה כבר בערך קדנציה שלמה.

דמיינו שהחל מהראשון בנובמבר נראה בכל שכונה תיקוני כבישים; הכנת תשתיות לגני ילדים וגני משחקים לילדים; פחי אשפה ומיחזור בכל פינה ושכונה; תחבורה קלה לתושבים שגם מחברת בין השכונות; פאבים קהילתיים ומרכזי מסחר בכל אזור בעיר ומקומות חנייה מוסדרים ובחינם לבעלי כרטיס תושב. כמו מנוי למועדון יוקרתי עם בעלים רציני. חלום.

4,000 מנויים נקנו לבית”ר אחרי מסיבת העיתונאים הראוותנית בשבוע שעבר (נכון לכתיבת שורות אלה). אבל הם רק 4,000 מתוך כ-34,000 מקומות ישיבה בטדי. 11 אחוזים בלבד מכלל הצופים במשחק נתון. אבל חוגג משקיע את כל מרצו וכספו בכולם. גם ב-4,000 שקנו מנוי וגם ביתר שיגיעו “רק לצפות”. הוא רוצה לתת שואו טוב לכולם.

כך צריך לנהוג מועמד לראשות העירייה. לכוון לכלל התושבים ולהעניק לכולם שירות טוב יותר ולא רק לאלה שאיתם הוא סוגר “דילים”. ולמרות שאני מבינה את העדיפות לאלה שהלכו עם החולצות, הדביקו את הסטיקרים על המכוניות ותלו שלטים אצלם במרפסות, בראשון בנובמבר אתה הופך להיות ראש העירייה של כולם. “ברוכים הבאים לגיהנום”.

תגובות

comments