במסגרת חגיגות 90 השנים להקמת בית"ר ירושלים, המועדון חוזר לאחת התקופות הזוהרות והבלתי נשכחות בתולדותיו – עונות האליפות הגדולות של 1996/7 ו-1997/8. לא מדובר רק בתארים, אלא בפרק מכונן שהגדיר מחדש את הזהות הבית"רית והטביע חותם עמוק בכדורגל הישראלי.
האליפות של עונת 1996/7 סימנה את חזרתה של בית"ר לקדמת הבמה. זו הייתה קבוצה עם אופי, עוצמה ורעב – שילוב נדיר של כישרון ונחישות. הקבוצה לא רק ניצחה, אלא עשתה זאת בסטייל, עם כדורגל התקפי וסוחף שהדליק את הקהל והחזיר את טדי להיות מבצר של ממש.
אך אם עונת 96/7 הייתה הצהרת כוונות – עונת 97/8 כבר הייתה הוכחה. בית"ר לא הסתפקה באליפות אחת והמשיכה לדהור קדימה עם יציבות, ביטחון עצמי ורוח מנצחת. האליפות השנייה ברציפות חיזקה את מעמדה כאחת הקבוצות הדומיננטיות בישראל והפכה את התקופה הזו לאגדה.
מעבר לתארים, השנים הללו ייצגו משהו עמוק יותר: חיבור יוצא דופן בין קבוצה לקהל. היציעים רעדו, האוהדים חיו כל רגע, והקבוצה החזירה להם על המגרש – עם מלחמה, הקרבה ואמונה עד השריקה האחרונה. זו הייתה בית"ר במיטבה: גאה, לוחמת ולא מתפשרת.
הדאבל של סוף שנות ה-90 לא רק העשיר את ארון התארים של המועדון, אלא גם ביסס את מקומו בצמרת הכדורגל הישראלי לדורות. עד היום, אותן עונות נחשבות לאבן דרך – רגע שבו הכל התחבר: שחקנים, צוות, קהל ורוח אחת גדולה בצהוב-שחור.
כעת, שלושה עשורים אחרי, בית"ר ירושלים מצדיעה לאותם גיבורים – לא רק על מה שהשיגו, אלא על הדרך שבה עשו זאת. כי בסופו של דבר, זו לא רק היסטוריה – זו מורשת.
במשחק האחרון במוצאי שבת, מול מכבי תל אביב, התכנסו מיטב השחקנים של העונות הללו: שמוליק לוי (עם אביו, אברהם לוי האגדי), ניר סביליה, איציק קורנפיין, איציק זוהר, טלסניקוב, אהוד כחילה ועוד.
שמוליק לוי: "אין ספק שפגישות מחזור מעלות רגשות נוסטלגיה על הימים בהם היינו יפים וצעירים. כשמדובר על מפגש של קבוצה שלקחה שתי אליפיות ברציפות לפני 30 שנה בדיוק, אז כמובן שההתרגשות היא גדולה פי כמה. מדובר בשחקנים שהיו סופרסטארים, שחקני רכש מכל הארץ יחד עם שחקני בית של בית"ר ירושלים. אני טוען שהקשר החברי שנוצר הפך אותנו למשפחה ממש וזאת הייתה הנקודה הכי חזקה של בית"ר ירושלים שהביאה אותנו להשגים הגדולים האלה".
האם בית"ר בדרך לעונת אליפות? בקרוב נדע.
