יש משחקים שמספרים סיפור של 90 דקות, ויש כאלה שמספרים סיפור של עונה שלמה. הדרבי הירושלמי של אתמול שייך לסוג השני.
זה התחיל מהר — מהר מדי. שער בזק ב23 השניות הראשונות של המשחק שכבש חסונד גונזאלס, אחרי מהלך מדויק של עומר אצילי, והתחושה הייתה ברורה: זה לא הולך להיות ערב שקול. כשאצילי הוסיף גם שער משלו לפני הירידה למחצית, הדרבי כבר איבד את המתח – והפך להצגה חד-צדדית.
אבל אם מסתכלים רגע מעבר ל-0:2, מבינים שזה לא רק משחק שהוכרע מוקדם — זו אמירה.
בית"ר ירושלים לא רק ניצחה, היא שלטה. היא נראתה כמו קבוצה שיודעת לאן היא הולכת: הנעת כדור בטוחה, לחץ גבוה, ובעיקר ביטחון. גם כשהיא לא חדה מספיק מול השער (20 בעיטות ורק שני שערים), היא לא באמת הייתה בסכנה. זו לא הייתה התעלות רגעית — זו הייתה שיטה.
מנגד, הפועל ירושלים שוב נתקעה באותו מקום מוכר מדי: קבוצה שעובדת, נלחמת, אבל מתקשה לייצר איום אמיתי. זו לא הפועל ירושלים שהגיעה מוכנה למשחק בדצמבר האחרון.
ספיגת שער, אחרי פחות מדקה, טרפה את הקלפים, אבל קבוצה שנאבקת על מקומה לא יכולה להרשות לעצמה להיעלם ככה. מעט מדי יצירתיות, מעט מדי אומץ — ובעיקר תחושה שהתגובה פשוט לא הגיעה.
(הסרטון מעמוד האינסטגרם של מנהלת הליגות לכדורגל בישראל).
וזה מוביל לנקודה הרחבה יותר. הדרבי הזה לא התקיים בוואקום.א
באותו ערב שבו בית"ר מסמנת וי חשוב בעיר, צמרת הליגה רעדה: הניצחון של הפועל באר שבע על מכבי תל אביב טרף את הקלפים והשאיר את באר שבע במקום הראשון רגע לפני הפלייאוף. זה לא רק הפסד — זו הצהרה במאבק האליפות.
ובתוך התמונה הזו, בית"ר פתאום נראית רלוונטית יותר מתמיד. אולי לא פייבוריטית, אולי לא הכי נוצצת — אבל יציבה, מחוברת, ובעיקר כזו שמגיעה לרגעים הגדולים.
כי עכשיו מגיע המבחן האמיתי.
בשבוע הבא:
הפועל ירושלים תפגוש את עירוני קריית שמונה — משחק על שש נקודות בתחתית, שבו כבר אין מקום לתירוצים.
בית"ר ירושלים תתמודד מול מכבי חיפה — משחק שמודד שאיפות אמיתיות מול אחת הקבוצות החזקות בליגה.
ושם, בדיוק שם, נדע אם הדרבי היה רק רגע — או סימן לבאות. כי ניצחון בדרבי נותן דחיפה. אבל המשכיות — היא זו שבונה עונה. כרגע, יש קבוצה אחת בירושלים שנראית מוכנה לזה. והשנייה? תצטרך להוכיח שהיא עדיין במשחק.
