המסעדה שפשוט חובה לבקר בה: בלב שוק מחנה יהודה, בתוך המולת הצבעים והריחות, עומדת מסעדת יהודית שמצליחה לעשות דבר נדיר: לשמור על אותנטיות, על איכות ועל שמחת עשייה, בלי להישחק ובלי לאבד את הנשמה.
מסעדת יהודית פועלת ברציפות מאז 1986, ובשנה הבאה תציין ארבעים שנות פעילות. בין ביס מענג אחד למשנהו, תפסנו את יהודית יחזקאל, האישה שמאחורי השם והטעם לשיחה קצרה באמצע יום עבודה סוער, בין תורים ארוכים להזמנות שלא מפסיקות להיכנס – שיחה עם אישה שמרגישה בבית בתוך המסעדה, ומסעדה שמרגישה בית לכל כך הרבה אנשים.
שלום יהודית יחזקאל, תכף ארבעים שנה באותו מקום. זו חתיכת דרך. איך הכול התחיל?
״זה התחיל פשוט. מאוכל שאני אוהבת לבשל ומהרצון לתת לאנשים מקום לאכול בו טוב ולהרגיש בבית. לא הייתה כאן תוכנית גדולה, רק הבנה שאני רוצה להביא לשוק אוכל נקי, טרי ואמיתי, בלי משחקים. ארבעים שנה, זה זמן שמסעדה יכולה לעבוד ולהצליח רק בתנאי אחד, שנעשה בה משהו נכון, וכנראה שאנו ממשיכים לעשות משהו מאוד נכון.״
השוק השתנה המון בארבעים שנה. המסעדה שלך נשארת יציבה ושומרת על אופי. איך עושים את זה?
״לא מחפשים קיצורי דרך. זה הסוד. כל בוקר אני כאן. הצוות כאן. מור, הבן שלי, כאן. אנחנו בשטח, לא במשרד מרוחק. הבשר תמיד איכותי וטרי, הסלטים קצוצים טרי, לאפה שיוצאת חמה מהטאבון, שירות שבא מהנשמה והאווירה שרק השוק הזה יודע להציע. זה לא קסם. זו עבודה. כשעובדים ישר וכשהלקוחות רואים אותך, זה מחזיק.״
יש הרבה מסעדות בשוק. למה לדעתך אנשים חוזרים דווקא אליכם?
״אתה יכול להיות הכי טעים בעולם, אבל אם התדר שלך לא נכון, אנשים לא יישארו. אצלנו מרגישים אנרגיה ומקום שמשדר פשטות, לא מתיימר להיות משהו אחר ממה שהוא, כאן אין טרנדים וגימיקים, שומרים על דרך 40 שנה. אני אוהבת אנשים. אני זוכרת שמות, זוכרת מה הם אכלו, שואלת לשלומם. מהצד זה נראה קטן, אבל זה הופך מקום לבית.״
אנחנו יושבים כאן בזמן שאת עובדת. את רצה בין השולחנות, בין המנגל המלא בשיפודים לקופה. מאיפה האנרגיות?
״אני נהנית. באמת נהנית. אני קמה בבוקר עם כוח, זה מזיז אותי. יש ימים עמוסים ויש ימים עוד יותר עמוסים, אבל כשאתה אוהב את מה שאתה עושה, הגוף עובד מעצמו. הלקוחות נותנים לי אנרגיה. לא צריך יותר מזה.״
הטאבון והלאפות החמות הפכו לסמל של המקום. מה עושה אותן כל כך אחרות?
״טריות. נקודה. בצק טרי, עבודה מדויקת, טאבון שחי בלי הפסקה. אנשים לפעמים חושבים שיש סוד גדול. אין. זו פשטות ומקצוענות. לא מוותרים על אף שלב. כמו בבישול של פעם.״
שיפודיה כשרה שמצליחה ארבעים שנה. זו תופעה נדירה. מה השורה התחתונה של ההצלחה?
״יציבות. לא לנסות להרשים. להתמיד. לקוח שנכנס צריך לקבל את אותה איכות שהוא קיבל לפני עשר שנים. זה נשמע בסיסי, אבל זה הדבר הכי קשה בעולם. דווקא כי אנחנו לא רודפים אחרי טרנדים, אנחנו נשארים רלוונטיים.״
מור, הבן שלך, חלק משמעותי מהמסעדה. איך זה לעבוד יחד?
״זה הדבר הכי טוב שקרה לי. הוא גדל כאן. הוא יודע לזהות בעיניים מה צריך לעשות. הוא מביא משהו צעיר ורענן, ואני מביאה את המסורת והניסיון. זה חיבור טוב.״
אחרי כל כך הרבה שנים, מה עוד מרגש אותך באמת?
״כשאני רואה משפחות שמגיעות כבר דור שלישי. כשאנשים מספרים לי שהייתי להם תחנה קבועה בצבא ועכשיו הם מביאים את הילדים שלהם. כשמישהו אומר לי שזה הטעם של הבית. זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש.״
מנה אחת שתישאר איתך לנצח?
״תמיד כשאני נשאלת על זה אני משיבה שכל מנה שלי היא כמו הילד שלי ואני חתומה עליה לכן קשה לבחור, אך אם בכל זאת עליי לשים את האצבע על מנה אחת שקצת יותר מהאחרות – הקאדה בשר. זו מנה שגדלה איתנו. היא מסמלת את כל מה שאנחנו. פשוט, טעים, בלי הצגות. אנשים מגיעים במיוחד בשבילה.״
ולסיום, יעד לשנים הבאות?
״להמשיך לשמח אנשים. לראות את המקום מלא וחי. לשמור על האמת של המסעדה, על החום ועל הסטנדרט. אם נמשיך ככה, אני מאושרת.״
צילום: אסף קרלה
