אלבומי הג'אז הטובים של 2026 (עד כה)
כמה חודשים לתוך השנה, וכבר יש אלבומים מסוימים שהתבססו ככאלה שחוזרים אליהם בלי לחשוב יותר מדי. הרשימה הזאת של אלבומי הג'אז הטובים של 2026 (עד כה) נועדה פשוט לבחור את מה שבאמת שווה לשבת איתו ולהעמיק בו. כמובן, הזמן עוד יכריע. אבל נכון לעכשיו, האלבומים האלה הותירו רושם אמיתי; הם נשארו איתנו וחזרו שוב ושוב למערכות הסטריאו שלנו.
תמצאו כאן שילוב של כיוונים וסגנונות. אבל כל אחד מהאלבומים הללו, בדרכו שלו, כבר גורם ל-2026 להרגיש כמו שנה נהדרת לג'אז. נוסיף אלבומים חדשים ככל שהחודשים יחלפו, וכרגיל נפרסם את הבחירה הסופית בתחילת דצמבר.
מריה שניידר — American Crow EP
(ArtistShare)
זו מוזיקה יוצאת דופן. באמצעות קומפוזיציות ללא רבב ותזמור רב-שכבתי, היא מעוררת כניעה מוחלטת, ואפילו התנועות העדינות שמתרחשות ברקע מהפנטות אותך. היופי נמצא בכל פרט ובאופן שבו כל מרכיב מתחבר לאחרים — בצורה טבעית ומלכותית שמעצימה את השלם. שני קטעים מדהימים ויפהפיים!
ArtistShare, שנוסדה ב-2003, היא פלטפורמת מימון המונים מוזיקלית ולייבל עצמאי. היא מאפשרת למוזיקאים לממן הקלטות באמצעות תמיכת מעריצים. התומכים מקבלים לעיתים גישה לתהליך היצירה, כולל עדכונים מאחורי הקלעים, תכנים בלעדיים ומהדורות מיוחדות.
בפועל, רכישת מוזיקה דרך ArtistShare פירושה פתיחת חשבון חינמי, בחירת פרויקט ובחירת רמת תמיכה — מהורדה דיגיטלית פשוטה ועד מארזים פיזיים יוקרתיים או מהדורות אספנים מוגבלות. לאחר הרכישה, המוזיקה וכל התכנים הבלעדיים זמינים דרך החשבון האישי.
הפלטפורמה מתפקדת כלייבל, אבל עם פילוסופיה אחרת: האמנים בדרך כלל שומרים על הבעלות על היצירה שלהם, והקשר עם המאזינים הוא ישיר, שקוף ושיתופי — ולא כזה שמוכתב בידי תעשיית המוזיקה.
מריה שניידר — מלחינה ומנצחת;
סטיב וילסון — סקסופון אלט, סופרן, חליל אלט וחליל;
דייב פייטרו — קלרינט אלט ופיקולו;
ריץ' פרי וג'ון אליס — סקסופון טנור;
סקוט רובינסון — סקסופון בריטון, קלרינטים בס וקונטרבס;
מייק רודריגז, טוני קדלק, גרג גיזברט ונדז'ה נורדהאוס — חצוצרות;
קית' או'קווין, ראיין קברלי ומרשל גילקס — טרומבונים;
ג'ורג' פלין — טרומבוני בס וקונטרבס;
ז'וליאן לאברו — אקורדיון;
ג'ף מיילס — גיטרה;
גארי ורסאצ'ה — פסנתר;
ג'יי אנדרסון — קונטרבס;
ג'ונתן בלייק — תופים.
יצא ב־3 בפברואר 2026.
שלישיית סילבי קורבואזייה — Éclats: Live in Europe
(Intakt Records)
האם “éclats” כאן הם רסיסים שנפלטים לפתע מגוף מתנפץ, צלילים חדים ופתאומיים, או פשוט משהו שמעורר התפעלות? כנראה קצת מכל אלה בו-זמנית.
מה שנשמע כאן הוא ספקטרום רחב שנוגע בכל צורות הג'אז — מהישירות והמעוגנות יותר ועד למחוזות החקרניים וההרפתקניים — ובכל זאת עושה זאת באופן שמצליח ליישב בין הכול ולהעניק משמעות לכל התפרצות השברים הזאת. ובסופו של דבר, מה שנשאר הוא בדיוק זה: ניצוץ של ג'אז וניצוץ של התפעלות.
סילבי קורבואזייה — פסנתר;
דרו גרס — קונטרבס;
קני וולסן — תופים ו-Wollesonics.
יצא ב־27 במרץ 2026.
רביעיית טומקה ריד — Dance! Skip! Hop!
(Out Of Your Head Records)
אלבום נהדר. כפי שהכותרת מרמזת, הוא ריקודי, זז ומתנדנד — אבל בדרכים בלתי צפויות לחלוטין. הגרוב קיים, הסווינג קיים, ובכל זאת משהו מרגיש מוסת מעט ממקומו. נדמה שהם מייצרים צורות מרובעות שמבטאות תחושות עגולות, או גישה זוויתית וחדה שהופכת בידיהם לחלקה, עגולה, מלאה בגרוב וסווינג. כך או כך, הצורות החדשות הללו — מטרידות בנוחותן או נעימות באופן מטריד — הופכות את המוזיקה לממכרת במיוחד.
“2026 — השנה של טומקה ריד.”
— נייט צ'ינן
טומקה ריד היא צ'לנית, מלחינה ומאלתרת אמריקאית הידועה בכך שהרחיבה את תפקיד הצ'לו בג'אז עכשווי ובמוזיקה יצירתית. היא משלבת דיוק של מוזיקה קאמרית עם אילתור חופשי, ועבודתה נעה בחופשיות בין קומפוזיציה לאינטראקציה ספונטנית. כמנהיגת הרכב וכשותפה ליצירה, היא הפכה לקול מרכזי בסצנת הג'אז הניסיוני של שיקגו.
טומקה ריד — צ'לו;
ג'ייסון רובקי — קונטרבס וקסטה;
מרי הלבורסון — גיטרה;
תומאס פוג'יווארה — תופים.
יצא ב־13 בפברואר 2026.
אנג'ליקה ניסייר — Chicago Tapes
(Intakt Records)
אנג'ליקה ניסייר הגיעה לשיקגו כדי להקשיב, להגיב ולקדם רעיונות. המוזיקה, שמעוצבת לא פחות על ידי האישיויות שסביבה מאשר על ידי הכתיבה שלה עצמה, מתוחה ומלאת גרוב, משתנה ללא הרף, אך תמיד מונחית בידי כוונה ברורה שיוצרת תחושה חזקה של נוכחות קולקטיבית.
האלבום גם משתלב באופן טבעי ברצף ההוצאות המרשים שלה ב-Intakt Records — כמו Beyond Dragons, New York Trio, The Berlin Concert ו־NYC Five — רצף שמתאפיין בעקביות נדירה הן באיכות והן בשאפתנות.
“באמצעות חילופי היצירה הללו, ניסייר בנתה קריירה מרתקת בכך שהיא יוצרת שוב ושוב שותפויות חדשות ומתאימה את השפה האישית שלה לכל הקשר חדש — מבלי להתפשר או לרכך את הקול שלה. Chicago Tapes מתעד פרק חדש במסע הזה, ולפי מה ששומעים כאן, אפשר רק לקוות שהקשר שלה לשיקגו רק מתחיל.”
— פיטר מרגזק, מתוך הערות האלבום
אנג'ליקה ניסייר — סקסופון אלט;
ג'ייסון אדסייביץ' — ויברפון;
ניקול מיטשל — חליל;
מייק ריד — תופים;
דייב רמפיס — סקסופוני אלט וטנור;
לוק סטיוארט — קונטרבס.
יצא ב־23 בינואר 2026.
מרתה סנצ'ס — For The Space You Left
(Out Of Your Head Records)
ב־For The Space You Left, מרתה סנצ'ס הופכת את הפסנתר למרחב של בדידות. באמצעות הכנה מיוחדת של הכלי, הפסנתר מתרחב לרשת של מרקמים וקולות פנימיים, כך שהמוזיקה רוטטת באופן ייחודי — כאילו היא מהדהדת פנימה ולא החוצה. כל קטע מרגיש סגור בתוך עצמו, כמעט עצמאי לחלוטין, ומעוצב מתוך איזון עדין בין שבריריות לדיוק. ובתוך המרחב הזה, משהו מפואר מתגבש.
מרתה סנצ'ס — פסנתר מוכן.
יצא ב־17 באפריל 2026.
מארק טרנר — Patternmaster
(ECM)
שש יצירות חדשות מאת מארק טרנר, עם רגל אחת שמעוגנת עמוק בעידן הבי-בופ הקלאסי והשנייה מושטת לעבר העתיד. הרביעייה הזאת מעצבת צליל ייחודי באיכות מדהימה: עמוק, מדויק ומלוטש לחלוטין — מבלי להישמע נוקשה. כבר עכשיו אפשר לחוש עד כמה האלבום הזה עמוק, וכמה פעמים עוד נחזור אליו.
מארק טרנר — סקסופון טנור;
ג'ייסון פאלמר — חצוצרה;
ג'ו מרטין — קונטרבס;
ג'ונתן פינסון — תופים.
יצא ב־13 במרץ 2026.
ג'וליאן לאג' — Scenes From Above
(Blue Note)
עבור Scenes From Above, ג'וליאן לאג' הקים רביעייה חדשה והזמין את ג'ון מדסקי לנגן באורגן ובפסנתר. הנגינה של מדסקי מוסיפה עומק וצבע, מרחיבה את המרחב ההרמוני ומחזקת את העוצמה השקטה שמאפיינת בדרך כלל את לאג'. מה שמדהים הוא עד כמה המוזיקה נשמעת מלכותית בלי להזדקק למחוות גדולות — שליטה שמעניקה לה משקל רב.
ג'וליאן לאג' — גיטרה;
ג'ון מדסקי — אורגן ופסנתר;
חורחה רודר — קונטרבס;
קני וולסן — תופים.
יצא ב־23 בינואר 2026.
בן ונדל — BaRcoDe
(Edition Records)
BaRcoDe מאחד רביעיית נגני ויברפון — ג'ואל רוס, סימון מולייה, פטרישיה ברנן וחואן דייגו ויאלבובוס — לצד הסקסופוניסט בן ונדל. אבל אולי “לצד” אינה המילה המדויקת. ונדל נוכח מאוד לאורך כל האלבום, אך המוזיקה אינה סובבת סביבו. נדמה יותר שכל החמישה מתמקדים יחד במציאת האיזון המדויק בין מרקם, תהודה ואינטראקציה שההרכב החריג הזה מאפשר. ואיכשהו, הכול מתחבר למשהו שפשוט עובד — עם צליל יפהפה וחוויית האזנה נהדרת.
“זה פשוט אני שממשיך להיות אני. כנראה שאני לא מסוגל לעשות פרויקטים רגילים.”
— בן ונדל
בן ונדל — סקסופון טנור ו־EFX;
ג'ואל רוס — ויברפון ומרימבה;
סימון מולייה — ויברפון, בלפון כרומטי ו־EFX;
פטרישיה ברנן — ויברפון ו־EFX;
חואן דייגו ויאלבובוס — ויברפון, תחנת כלי הקשה, פרקשן ו־EFX.
יצא ב־13 במרץ 2026.
דיטריכס — Live Bahdu
(Relative Pitch Records)
רק שני קטעים — או בעצם אילתור ארוך אחד ואחריו הדרן — שבהם שומעים בעיקר סקסופון חופשי ומחוספס שמשתלב בקשתות חריקות ושפשופים של צ'לו.
כן, זה אולי נשמע קיצוני, אבל Live Bahdu מדבר ישירות לבטן, למה שהכי קדום וקבור עמוק בתוכנו. וסוג כזה של אילתור פראי, שנמשך בעוצמה בלתי פוסקת ובלחץ גולמי, מתגלה באופן מפתיע כמרגיע. נדמה שהוא מפעיל חלק נשכח בתוכנו שכמעט לא מקבל תשומת לב, אך כשהוא מתעורר — הוא מביא עמו תחושת שחרור עמוקה. זו הופעה מדהימה.
Dietrichs הוא צמד אב ובת: דון דיטריך בסקסופון טנור וקמיל דיטריך בצ'לו. ההופעה הוקלטה בלייב ב־6 בפברואר 2025 בפסטיבל Ear We Are בעיר ביל שבשווייץ, ומגיעה אחרי שני אלבומים קודמים שיצאו ב־Relative Pitch Records: Catch the Leaves (2023) ו־No Bahdu (2025).
קמיל דיטריך — צ'לו;
דון דיטריך — סקסופון טנור.
יצא ב־27 במרץ 2026.
אלבומי הג'אז הטובים של 2026 (עד כה)
- מריה שניידר — American Crow
- שלישיית סילבי קורבואזייה — Éclats – Live in Europe
- רביעיית טומקה ריד — Dance! Skip! Hop!
- אנג'ליקה ניסייר — Chicago Tapes
- מרתה סנצ'ס — For The Space You Left
- מארק טרנר — Patternmaster
- ג'וליאן לאג' — Scenes From Above
- בן ונדל — BaRcoDe
- Dietrichs — Live Bahdu
החדש של פאט מת'יני
https://rateyourmusic.com/release/album/pat-metheny/side-eye-iii/
"פילין"
Melissa Aldana
https://rateyourmusic.com/release/album/melissa-aldana/filin/
https://www.albumoftheyear.org/album/1561020-nubiyan-twist-chasing-shadows.php
Shabaka – Of The Earth (March 6, Spiritual Jazz)
https://pitchfork.com/reviews/albums/shabaka-of-the-earth/
10 אלבומי ג'אז שחייבים לשמוע ב־2026 (עד כה)
- Julian Lage — Scenes From Above
אחד האלבומים הכי מדוברים השנה.
גיטרה ג'אזית עדינה מאוד, אבל עם עומק הרמוני מרשים. החיבור עם John Medeski מוסיף צבע אורגני וחם, שמזכיר לעיתים גם ג'אז רוק ומוזיקה אמריקאית שורשית.
למה זה חשוב:
אלבום שמוכיח שג'אז יכול להיות שקט, מינימליסטי ומאוד עוצמתי בו זמנית.
- Tomeka Reid Quartet — Dance! Skip! Hop!
אחד האלבומים הכי “מדוברים” השנה באוונגרד.
יש כאן שילוב בין:
- קצביות כמעט רוקית
- פרגמנטים של אילתור חופשי
- תחושה של תנועה מתמדת
למה זה חשוב:
הוא מחדש את רעיון ה”גרוב” בג'אז ניסיוני.
- Mark Turner — Patternmaster
ג'אז אינטלקטואלי מאוד, אבל לא קר.
יש בו תחושה של:
- בופ קלאסי
- יחד עם כתיבה מודרנית מאוד מאופקת
למה זה חשוב:
אחד האלבומים הכי “עמוקים” השנה מבחינת קומפוזיציה.
- Angelika Niescier — Chicago Tapes
ג'אז חופשי, טעון, עם אנרגיה קבוצתית חזקה.
למה זה חשוב:
מייצג את שיקגו כמרכז עכשווי של free jazz חי ונושם.
- Maria Schneider — American Crow EP
תזמור סימפוני־ג'אז ברמה הגבוהה ביותר.
למה זה חשוב:
זה ג'אז שהוא כמעט מוזיקה קלאסית מודרנית — עשיר מאוד בפרטים.
- Sylvie Courvoisier Trio — Éclats – Live in Europe
אלבום שמחבר בין:
- אלתור חופשי
- מוזיקה קאמרית
- שפה ג'אזית מפורקת
למה זה חשוב:
אחד הביטויים החזקים של ג'אז אירופי ניסיוני כיום.
- Ben Wendel — BaRcoDe
פרויקט הרכבים לא שגרתי עם כמה נגני ויברפון במקביל.
למה זה חשוב:
חוקר צבעים ומרקמים יותר מאשר מלודיה.
- Marta Sánchez — For The Space You Left
פסנתר מוכן (prepared piano) בגישה כמעט מדיטטיבית.
למה זה חשוב:
מטשטש גבולות בין ג'אז, אוונגרד ומוזיקה מופשטת.
- Dietrichs — Live Bahdu
דואו קיצוני של סקסופון וצ'לו באילתור חופשי.
למה זה חשוב:
אחד האלבומים הכי אינטנסיביים רגשית השנה.
- (החיבור הים־תיכוני / ערבי) Tigran Hamasyan — Manifeste
כולל:
- מקצבים ארמניים/קווקזיים
- מודוסים מזרחיים
- השפעות פולק עתיק + מטאל + ג'אז מודרני
תוספת לרשימה (מקום 10 מעודכן)
Shabaka — Of the Earth
זה האלבום שמקבל הכי הרבה תשומת לב בינלאומית בהקשר של חיבור בין ג’אז לבין מסורות לא־מערביות, כולל אלמנטים מזרח־תיכוניים, אפריקאיים ורוחניים.
למרות שהוא לא “אנדלוסי” במובן הקלאסי, הוא כן נשען חזק על:
- חשיבה מודאלית (כמו במקאמים)
- מלודיקה חצי־מדיטטיבית עם שורשים לא־מערביים
- תחושת “טקס” מוזיקלית שמאוד קרובה לעולמות של מוזיקה מסורתית מהמזרח
🎙️ פלייליסט רדיו: “Jazz 2026 – Between Worlds”
⏱️ אורך: ~60 דקות
🎧 קונספט: ג'אז עכשווי בין ניו יורק, אירופה, שיקגו והדהוד מזרח־תיכוני
🟦 פתיחה – מרחב ואור (0:00–12:00)
- Julian Lage — Scenes From Above (opening excerpt)
🔗 https://www.youtube.com/results?search_query=Julian+Lage+Scenes+From+Above
🎙️ קריינות פתיחה:
הערב אנחנו מתחילים במקום שבו ג'אז פוגש שקט.
ג'וליאן לאג' — גיטריסט שכבר הופיע בישראל והותיר כאן חותם עדין אך מדויק —
פותח עולם שבו כל צליל מרגיש כמו מחשבה שמרחפת באוויר.
זה ג'אז שלא ממהר לשום מקום — הוא פשוט נמצא.
🟩 תנועה ראשונה – גרוב חכם ואנרגיה (12:00–25:00)
- Tomeka Reid Quartet — Dance! Skip! Hop!
🔗 https://www.youtube.com/results?search_query=Tomeka+Reid+Dance+Skip+Hop
🎙️ קריינות:
עכשיו אנחנו עוברים לשיקגו —
מקום שבו הג'אז כבר מזמן הפסיק להיות רק “מוזיקה” והפך לשפה של תנועה.
טומקה ריד מפרקת את הרעיון של גרוב — ומרכיבה אותו מחדש בצורה כמעט פיסולית.
- Ben Wendel — BaRcoDe
🔗 https://www.youtube.com/results?search_query=Ben+Wendel+BaRcoDe+Joel+Ross
🎙️ קריינות (עם זווית ישראלית):
בן ונדל, סקסופוניסט שכבר הופיע גם בישראל וזכה כאן לקהל נאמן,
לוקח את רעיון ההרכב צעד אחד הלאה — כמעט מעבדה של צבעים.
כאן אין “סוליסט מול ליווי” — יש מערכת נשימה אחת משותפת.
🟨 אזור ביניים – עומק אירופי (25:00–38:00)
- Sylvie Courvoisier Trio — Éclats
🔗 https://www.youtube.com/results?search_query=Sylvie+Courvoisier+Eclats+Live
🎙️ קריינות:
מאירופה מגיעה שפה אחרת של ג'אז —
פחות קווים ישרים, יותר שברים, רסיסים, והדהוד.
אבל דווקא בתוך הפירוק הזה נוצר סדר מסוג אחר — רגשי, לא מתמטי.
- Angelika Niescier — Chicago Tapes
🔗 https://www.youtube.com/results?search_query=Angelika+Niescier+Chicago+Tapes
🎙️ קריינות:
כאן שיקגו לא נשמעת כמו עיר — אלא כמו מערכת עצבים.
כל נגינה היא תגובה מיידית, כמעט פיזית, למה שקורה סביב.
🟥 שיא אנרגטי – חופש קיצוני (38:00–50:00)
- Dietrichs — Live Bahdu
🔗 https://www.youtube.com/results?search_query=Dietrichs+Live+Bahdu
🎙️ קריינות:
עכשיו אנחנו נכנסים לאזור שבו ג'אז מפסיק “להסביר את עצמו”.
זה כבר לא קונצרט — זה מצב תודעה.
סקסופון וצ'לו שמדברים בשפה קדומה מאוד, כמעט גופנית.
- Mark Turner — Patternmaster
🔗 https://www.youtube.com/results?search_query=Mark+Turner+Patternmaster
🎙️ קריינות:
ומכאן אנחנו חוזרים אל הסדר — אבל סדר אחר.
מארק טרנר בונה מבנים מדויקים, כמעט ארכיטקטוניים,
אבל בתוך המבנה הזה תמיד יש סדק קטן של חופש.
🟦 סיום – מרחב פתוח (50:00–60:00)
- Maria Schneider — American Crow
🔗 https://www.youtube.com/results?search_query=Maria+Schneider+American+Crow
🎙️ קריינות סיום:
מריה שניידר סוגרת את השעה הזו כמו תזמורת שמרחפת מעל הזמן.
זה לא סוף — זו נשימה ארוכה שנשארת באוויר.
- Shabaka — Marwa The Mountain
🔗 https://www.youtube.com/results?search_query=Shabaka+Marwa+The+Mountain
🎙️ קריינות סיום אחרונה (עם זווית ישראלית-אזורית):
וכשאנחנו מסיימים, משהו במוזיקה הזו מזכיר לנו שהג'אז של היום כבר לא שייך למקום אחד.
הוא נע בין לונדון, ניו יורק, אפריקה והמזרח התיכון —
בין מקצבים שמזכירים מסורות עתיקות של האזור כולו, כולל המרחב שלנו כאן.
זו מוזיקה שלא שואלת מאיפה אתה — אלא לאן אתה מקשיב.
🇮🇱 הערה על הזווית הישראלית (שילוב אמיתי ולא מאולץ)
- Julian Lage הופיע בעבר בישראל (כולל הופעות גיטרה אינטימיות שהשאירו רושם חזק בקהל הג'אז המקומי).
- Ben Wendel גם ניגן בישראל והתחבר לסצנה המקומית דרך שיתופי פעולה והופעות פסטיבליות.
- הסצנה שאתה שומע כאן מתחברת ישירות למה שקורה בישראל: פסטיבלי ג'אז, שילוב של מוזיקאים מקומיים עם ניו יורק ואירופה, ופתיחות גבוהה לאלתור עכשווי.
