רצה הגורל ותוך 8 חודשים אני שוב בשוק מחפשי הדירות. שוק קשוח לגמרי, בעיקר בחודשי החורף, אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. לא מזמן פורסם שתל אביב היא העיר שהכי יקר לגור בה. אכן, הדירות שם במחירים הזויים לגמרי: שני חדרים ב-6,000 ₪, ארבעה חדרים ב11,000 ₪. גם משכורות גבוהות יותר, בממוצע, מערים אחרות, לא מצדיקות כאלה מחירים על דירות.
וניכר שירושלים עוד לא נכנעה לניסיונות להדביק את הקצב התל אביבי. בעלי דירות שמפרסמים דירה מוצאים את עצמם עומדים ללעג ושיימינג על בקשות מוגזמות במחירים. הירושלמים מגיבים בכעס על דירות בלי חלונות או על מחירים מופרזים לדירות בשכונות החלשות יותר. וזה הגיוני שיכעסו.
כדי למצוא היום דירה, אתה צריך לתמרן בין תמ"א או פקקים או חנייה או תשלומי ארנונה וועד בית נמוכים. וזה רק בסינון הראשוני, כי בסינון השני אתה מגיע לבעל בית אנטיפת שדורש ממך למשכן את אמא שלך בשביל דירת שני חדרים עם רטיבות באמבטיה.
לאישה רווקה יש קושי יותר גדול למצוא דירה. מצטערת על האפליה, גברים, אבל אין ספק שהשיקולים שלנו הם אחרים: שכונה טובה; האינטראקציה עם בעלי הבית מתנהלת בחשדנות; מי השכנים וכיו"ב. באחד מחיפושי הדירה מצאתי את עצמי מחכה לבעל הבית למטה בין הבניינים במורד המדרגות. אדם מבוגר, שכנראה השתבשה עליו דעתו, עבר בין תיבות הדואר וצעק לכל עבר. פחדתי, זו האמת. הדירה עצמה הייתה משגעת, בטווח המחירים שלי ובעל הבית נראה ממש מקסים ונחמד. ועם זאת, פחדתי שבימים שאצטרך לחזור הביתה כשמחשיך, האדם הזה, או אחרים, יחכו לי.
והקורונה הביאה איתה חששות נוספים- פרנסה. ללכת ולחפש דירה חדשה, שכבר יקרה יותר מהדירה שלך (כי כמעט ולא נשארו דירות בטווח המחירים שלי), בתקווה שלא יבוטלו הרצאות או פגישות או, חס ושלום, חוזים שסגרת, זה גם שיקול באיתור דירה יחסית affordable (אין מילה לזה בעברית, חיפשתי).
ועם זאת, אני נמצאת במצב של התרגשות מחיפוש הדירה. יוצאת עם תחושה שהדירה הבאה תהיה לגמרי פתח לעולם חדש של הזדמנויות. קל להרגיש ככה אחרי שבסוף השבוע הגשום התקרה טיפטפה עליי, אבל גם יש תחושה של מסע לאיתור "האחת".
לא מזמן הייתי בהרצאה של יובל אברמוביץ' על "הרשימה". לא ממש ההרצאה הראשונה שלו שצפיתי בה. יובל מאיר את המחשבה ואת הלב, אבל לגמרי לא המציא את "הרשימה", פשוט הראשון לעשות מזה כסף *קריצה-קריצה*. מילדות אני מכינה כאלה רשימות על הדברים שאני רוצה- באהבה, בחיים, בקריירה. היומנים שלי גדושים בחלומות. אבל יובל כן הוסיף דבר חשוב לא פחות: לצעוק את החלומות שלנו.
אז אני כאן, צועקת את הרשימה שלי בחיפושי הדירה: אני, מורן, מחפשת דירה עם סלון גדול לארח, מרפסת או גינה מטופחת, מטבח מאובזר לבישול (למדתי שאני אוהבת לבשל), נקודות אור ואוויר, נוף, שכנים טובים (וגם בעלי הבית), חדר שינה מעוצב, חדר עבודה, חדר אמבטיה מרווח, חנייה ומחסן ובע"ה חדר ילדים. אה, ומבחינת מחיר: שיהיה עד שליש מההכנסות שלי. לא יותר.
היש מציאות כזו? מבטיחה לעדכן.
