אני לא מכירה את גדעון סער יותר מדיי טוב. לא יצא לי לדבר איתו מעולם, מעבר ל"שלום-שלום", לא הייתי בשום אירוע פוליטי שלו ולא עבדתי בכנסת כשהוא היה ח"כ או שר. לכן, כשמדברים עליו כחותר תחת בנימין נתניהו או כמועמד ה"מבטיח" להחליף את נתניהו בראשות "הליכוד", אני מרגישה כאילו מדברים על "משחקי הכס"- אין לי שמץ של מידע לנתח מה זה אומר, גם אם זו העונה האחרונה.

לכן, כשאיזו אמירה של סער או כתבה עליו יוצאות לתקשורת, אני בוחנת אותה "טבולה ראסה", לוח חלק. אין לי דעות לכאן או לכאן. אני לא שונאת אותו כדי לבקר אותו מיד ואני לא אוהבת אותו בצורה יוצאת דופן כדי להעריץ כל מה שיוצא לו מהפה. יש בזה משהו משחרר כל כך, שהלוואי והיה לי "גדעון סער"- בחינה נקייה של דברים ללא דעות קדומות- בכל פעם שאני אתקל באמירה או פוסט או כתבה.

כשסער דיבר על חוק החסינות הוא זכה מיד לביקורת מבית. למי שזוכר את הטור שלי בשבוע שעבר, כך היה גם כשאני "העזתי" לבקש מעט יותר ממלכתיות בנאום ראש הממשלה בטקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל. לא חוששת מביקורת, אבל, בעיניי, אין שום עניין בביקורת שמונעת מהערצה עיוורת לאחד ושנאה תהומית לאחר. לגבי חוק החסינות, אני מסכימה עם סער, שייתכן וזה ייפגע פוליטית בליכוד (הציבור שנתן לראש הממשלה מנדט להמשיך לכהן בתפקידו, עלול לראות בזה "תרגיל מסריח" ולאבד בו את האמון), אבל לא מסכימה שלא מדובר בחוק מועיל, וגם כאן יש הסתייגות.

נתחיל בדעתי לחוק עצמו. החוק בא, לפי ראות עיניי, לתת יציבות לעבודת הכנסת והממשלה. לפי התיקון לחוק שנוסח בשנת 2005 (עת אריאל שרון ז"ל היה ראש הממשלה) ,סעיף 4 (ד) קבע תנאים לחסינות בדיון פלילי: "ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי, לתפקוד הכנסת או ועדה מוועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים, ואי ניהול הליך כאמור, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי". על זה אני רוצה להתעכב.

במשך כמעט עשור, עבודתו של ראש הממשלה מופרעת בשל חקירות חוזרות ונשנות שכבר תקופה ארוכה לא מגיעות לכדי גיבוש והחלטה. אני לא נוגעת באם החקירות מוצדקות או באם ראש הממשלה אשם, אבל העובדה הקיימת היא שאף אחת מהחקירות לא נוגעת בעבירות חמורות דיין על מנת להפריע להתנהלותו התקינה של ראש הממשלה של מדינת ישראל. כל מדינה בעצם.

אני מאמינה שישנן עבירות חמורות מאוד שעליהן לא צריך להיות חוק חסינות לאף ח"כ או שר, תחילה בהסתה נגד אדם או המדינה וכלה בעבירות של פגיעה ממשית באדם. במקרה כזה, אני מאמינה שיש להשעות מיידית ח"כ או שר מתפקידו/ה ולהתחיל הליך פלילי כולל הסרת החסינות. אני מוסיפה: גם הוכחות ממשיות על מעילה בכספי ציבור, בעיניי, זכאיות לדין של מעצר והסרת החסינות במיידי. ברור שלא אהיה סלחנית לזה, כאזרחית.

למי ששכח, אין בישראל ראש ממשלה שלא עמד תחת עננת החקירות הפליליות. אולמרט, שהורשע, ברק, שרון ז"ל ורבין ז"ל עמדו במרכז חשדות ודיונים על עבירות פליליות במהלך כהונתם. לכן, בין אם יואשם בעתיד לבין אם לא- לא ייתכן שכבר כמעט עשור לא מגיעים להחלטה חד משמעית אם להעמיד את בנימין נתניהו לדין. במידה והיה נגדו חשד סביר לעבירות פליליות שהזיקו למדינה, היה צריך לקבוע זאת במהלך הקדנציה האחרונה, להתחיל במשפט ולא לתת לו להיבחר שוב. עכשיו, משנבחר, תנו לו לעשות את העבודה שלו.

תגובות

להשאיר תגובה