רגע לפני חג הפסח, חג החירות, שבו כולנו עוצרים לשאול מהי חירות אמיתית, יש מי שמנסה לתת לשאלה הזו תשובה יומיומית, בתוך מערכת החינוך עצמה. ישבנו לשיחה עם תומר בליטי דגן, מנהל התיכון לאמנויות בירושלים, על חופש, יצירה, זהות, ועל המקום שבו בני נוער באמת יכולים להיות מי שהם.
תומר, התיכון לאמנויות בירושלים נתפס כמוסד ייחודי בנוף החינוכי. מה מגדיר בעיניך את ה-DNA של בית הספר?
ה-DNA של התיכון לאמנויות מבוסס על עבודה עם התשוקה והחוזקות של הבאים בשעריו, תלמידים ואנשי צוות כאחד. בית הספר מזמין בני נוער שהיצירה נמצאת בדמם ובנפשם, עם רצון אמיתי להתמסר ולהשקיע, ומעניק לכך מקום אמיתי. כשפוגשים תלמיד במקום שהוא משמעותי עבורו, נוצרת זרימה טבעית של אנרגיה, יצירה ושמחה. אותו עיקרון מתקיים גם בצוות, ולכן אנחנו מצליחים למשוך ולשמר אנשי מקצוע מעולים.
בעולם שבו מערכת החינוך נמדדת בעיקר בציונים ובבגרויות, אתה מוביל בית ספר שמעמיד יצירה ואמנות במרכז. למה זה נכון דווקא היום?
ציונים ובגרויות הם חשובים, אבל הם לא המהות. הם אמורים להעיד על סקרנות, רצון ללמוד ויכולת להתפתח.
דווקא היום ברור יותר מתמיד שיצירתיות היא נכס אמיתי בכל תחום. לאמנות יש כוח לבטא את נפש האדם, לשמש מצפן חברתי וגם לרפא, במיוחד בתקופות מורכבות. בסוף, אם שואלים אנשים מה היו עושים בלי מגבלות, רבים מגיעים לעולמות היצירה.
עד כמה אתה רואה באמנות כלי לפיתוח חוסן אישי אצל בני נוער, במיוחד בתקופה מורכבת כמו זו?
אמנות היא כלי משמעותי מאוד לחוסן. היא מאפשרת ביטוי, חופש, דמיון וחיבור למקומות עמוקים בנפש.
היא מזמינה התבוננות פנימית והקשבה לרגשות, וזה תהליך שלפעמים מאתגר, אבל בסופו של דבר מעצים בצורה יוצאת דופן.
התיכון לאמנויות נחשב “סופר איכותי”, אבל גם תובעני מאוד. איך מאזנים בין מצוינות לבין שמירה על הנפש של התלמידים?
האיזון מגיע דרך משמעת פנימית ולא חיצונית. זו משמעת שנובעת מתוך משמעות ותשוקה, ולכן היא לא מתישה אלא מחזקת. אנחנו מטפחים מצוינות שלא נשענת על תחרותיות או לחץ חיצוני, אלא על התמסרות, סקרנות והעמקה. זו דרישה גבוהה, אבל כזו שמחוברת לנפש.
אם ניקח רגע את חג הפסח – חג החירות – איך המושג “חירות” מתבטא בתוך בית ספר לאמנויות?
החירות מתבטאת קודם כל ביכולת להיות מי שאתה. תלמידים רבים אומרים שכשהם מגיעים לכאן, הם מרגישים בבית. יחד עם זאת, חירות מגיעה עם מחויבות, רגישות והקשבה. היא לא ניתוק, אלא חיבור עמוק יותר לעצמך ולסביבה.
האם אתה מאמין שאמנות נותנת לתלמידים חירות שאין במסגרות חינוך אחרות?
במידה מסוימת כן. בית ספר צריך לאפשר לתלמידים לפרוח במקום שבו הם חזקים ואוהבים. לצערי זה לא תמיד קורה במערכת.האמנות עצמה מאפשרת חירות שנובעת מהתבוננות פנימית, יצירתיות ודמיון, ולכן יש כאן מרחב חופשי יותר מהממוצע.
מצד שני, חירות יכולה גם לבלבל. איך מלמדים בני נוער להיות חופשיים אבל גם ממושמעים וממוקדים?
המפתח הוא משמעת פנימית. כשהעשייה מחוברת למשמעות ולרצון אמיתי, המשמעת מגיעה מבפנים. אמנות דורשת ריכוז, התמדה והתמסרות. זה אולי נראה חופשי, אבל יש בזה עומק של מחויבות.
יש רגע שבו אתה רואה תלמיד ומבין שהוא “מצא את הקול שלו”? איך זה נראה?
אנחנו רואים את זה הרבה. תלמידים מתחילים לפרוח, מגיעים בשמחה, משתנים.
אחד הרגעים החזקים הוא בתערוכות הגמר, כשהעולם הפנימי שלהם מקבל ביטוי ממשי. זה רגע שמבהיר למה כל הדרך הייתה שווה.
מה הורה צריך לדעת כשהוא שולח ילד לבית ספר לאמנויות?
שהילד חייב להיות תשוקה אמיתית ליצירה. לא בגלל שם או מותג, ולא כבריחה ממקום אחר.זה מקום שצריך להגיע אליו מאהבה.
אם היית צריך להגדיר במשפט אחד – מה מקבל תלמיד בתיכון לאמנויות בירושלים שהוא לא יקבל בשום מקום אחר?
הזדמנות אמיתית להתמסר לאהבה שלו, לפרוח בה ולהגיע לרמת מומחיות גבוהה בתוך מערכת שלמה שתומכת בכך, וזו הזדמנות טובה לומר תודה רבה להנהלה, לצוות המקצועי ותודה להורים.
רגע לפני חג הפסח, מה המסר שלך לתלמידים, להורים ולציבור על חירות, יצירה ותקווה?
זו תקופה מורכבת, ודווקא עכשיו חשוב להרבות באהבה, לראות את הטוב ולפעול למענו.חירות לא עומדת בניגוד ליחד. יצירה, במיוחד יחד, היא דרך לבנות תקווה לעתיד טוב יותר.
צילום: הילה אזולאי
