ביישוב נעמה שבבקעת הירדן עומד כבר שני עשורים בית קפה קטן שנושא סיפור גדול. הוא הוקם בידי גיא חסון ז"ל וחברתו, דאז, ליהי, הפך למוקד מפגש של חיילים ותושבי האזור, וכמעט 2 עשורים נותר עומד, מאז נהרג גיא במלחמת לבנון השנייה. עכשיו, במלאת 20 שנה לנפילתו, אימו, ליאורה, מגשימה את חלומו של בנה המנוח ומחזירה את המקום לפעילות – לא רק כבית קפה, אלא כבית של זיכרון, של חיים ושל אור.
יש מקומות שנשארים בזיכרון בגלל הקפה. יש כאלה בגלל האנשים. עבורי, בית הקפה גיאלי ביישוב נעמה הוא שניהם יחד.
בשנת 2006 שירתתי כתצפיתנית בבקעת הירדן. באותם ימים פתחו גיא חסון וחברתו דאז, ליהי לוי, בית קפה קטן ביישוב. בערבים הוא הפך למקום המפגש של חיילים, תושבי האזור ומטיילים. בקיץ ההוא הוקרנו בו משחקי מונדיאל 2006, וגם אני הגעתי לשם לא פעם כדי לצפות במשחקים.
בין ערב של כדורגל לכוס קפה (ובירה, אל תגלו…) התפתחה בינינו חברות. להפתעתי גילינו שלמרות שהוא גדל בבקעת הירדן ואני ירושלמית, לשנינו היה מכנה משותף מיוחד – שנינו למדנו בבית הספר בויאר בירושלים. גיא היה פנימיסט, ואני הגעתי מהעיר. החיבור הזה יצר תחושת קרבה מיידית.
כמה שבועות אחר כך פרצה מלחמת לבנון השנייה.
גיא התגייס למילואים ונפל בימים האחרונים של המלחמה. הוא היה בן 24 בלבד. בית הקפה שהקים נותר עומד במקומו, אך איבד את הלב שפעם בו. לאורך השנים נעשו ניסיונות להפעיל אותו מחדש, אך רק השנה, במלאת 20 שנה לנפילתו, החליטה אימו, ליאורה חסון, להחזיר אליו את החיים.
"יענקל'ה, בעלי, ביקש להכניס אור למקום", היא מספרת. "אחרי 40 שנה כחקלאית יצאתי לפנסיה והחלטתי שאני אפתח את המקום. ימי ראשון ושני מוקדשים בעיקר לקבוצות שמגיעות בתיאום מראש. אני זוכה לספר להן על גיא ולהנציח אותו. בשאר ימות השבוע המקום מתפקד כבית קפה ובר לכל דבר."
כממשיכת דרכו, גם ליאורה החליטה להעניק לחיילים במדים קפה בחינם. "אחרי לכתו, חברים היו מספרים שגיא נהג לחלק קפה בחינם לחיילים שמשרתים באזור או היו עוברים בבית הקפה. החלטנו שגם אנחנו נמשיך את המסורת הזו".
גם חבריו של גיא מבית הספר בויאר התגייסו לקחת חלק במיזם ההנצחה. אחד מהם הוא דרור אנגלשטיין, בעל יקב "אנדרדוג" שבעמק האלה, שהשיק סדרת יינות מיוחדת הנושאת את תמונתו של גיא – מחווה מרגשת לחבר שנפל.
בין המבקרים במקום נמצאת גם לילי, מתמחה מארצות הברית, שביקרה בבית הקפה לראשונה. עבורה, הסיפור של גיא היה חדש לחלוטין, אך התחושה הייתה ברורה מהרגע הראשון.
"הרגע שנכנסים למקום מרגישים מיד את החום ואת האווירה המזמינה שכל אחד היה רוצה למצוא בבית קפה", היא מספרת. "יש כאן שלווה שמאפשרת לעצור לרגע, לעבוד בנחת או פשוט ליהנות מהאוכל."
לדבריה, גם התפריט מצליח להעביר את אותה תחושת השקעה. "שתיתי קפה קר שהיה מצוין ועוצמתי, כזה שמרגישים שהוכן באהבה. לצד זה אכלתי סלט יווני טרי, מרענן ומדויק ליום קיץ חם. הכול הוגש בצורה יפהפייה, ואפשר לראות עד כמה מקפידים כאן על איכות ועל הפרטים הקטנים."
אבל מה שהותיר עליה את הרושם העמוק ביותר לא היה האוכל, אלא הסיפור שמאחורי המקום.
"החלק היפה ביותר בביקור הוא ההנצחה של גיא", היא אומרת. "אפשר להרגיש את האהבה של כל מי שהכיר אותו בכל פינה בבית הקפה. אמו, ליאורה, דואגת שהזיכרון שלו ימשיך לחיות דרך המקום הזה. זה הרבה יותר מבית קפה – זה מקום שגורם לך להרגיש בבית."
עבור מטיילים שמחפשים לעצור בבקעת הירדן, לשתות קפה טוב, ליהנות מאוכל טרי ולפגוש סיפור ישראלי מרגש, "גיאלי" הוא הרבה יותר מתחנת עצירה. הוא מקום שבו הזיכרון אינו שייך רק לעבר – אלא ממשיך לחיות בכל ספל קפה שנמזג, בכל אורח שנכנס ובכל שיחה שמתחילה סביב השולחן.
כשיצאתי מהמקום חשבתי שוב על אותו קיץ של 2006. על משחקי המונדיאל, על החברות שנרקמה בין שני בוגרי בויאר שנפגשו במקרה בבקעת הירדן, ועל העובדה שעשרים שנה אחרי, בית הקפה של גיא שוב מלא באנשים, בצחוק, בריחות של קפה טרי ובאור. נדמה שאין דרך יפה יותר להנציח אדם שאהב אנשים – מאשר להמשיך לארח אותם.
המקום פתוח בימי שלישי- חמישי 9:00-14:00 | שלישי 16:00-20:00 | חמישי 16:00-23:00
שישי 9:00-14:00. המקום כשר רבנות בקעת הירדן.
