יחד שבטי שראל

אתאיסטית שעושה שבת אצל משפחה חרדית, דרוזית שמלמדת את בני הכפר לשיר ‘שלום עליכם’. מתנחל שמארח בביתו צעירה מוסלמית חובשת רעלה ומושבניקית שהולכת לגור בדירת שיכון במרכז קליטה לקהילה האתיופית. כל אלו הם רק חלק מהמפגשים שמאפשר פרוייקט ‘אחי ישראלי’. יוזמה חברתית חדשה שמפגישה צעירים ממגוון רב תרבותי שחיים יחד בקהילות שונות בישראל. עכשיו יש גם תערוכת צילום בנושא בבית הנשיא

כששמעתי לראשונה על פרוייקט ‘אחי ישראלי’ ישר הבנתי שיש פה משהו אחר שונה באופן מהותי מכל מפגשי הדו קיום שהורגלנו אליהם. המיזם החברתי הזה נולד קצת לפני פחות משנה כאשר אדם מילובאר (23). ילד טוב רמת אביב החליט שלפני שהוא אוכל אסאדו בדרום אמריקה או פוגש נזירים בהודו כדאי שגם יכיר את הקהילות השונות שמרכיבות את החברה הישראלית כך החליט ליצור פרוייקט חברתי מקורי בעל ערך אנושי שנוגע לכל מי שחי בכברת הארץ הלא פשוטה הזאת. הוא חבר לירון קנר (48) בעבר עיתונאי וכיום עו”ד ומנהל מרכז הינם לסובלנות חברתית יחד הם פיתחו את הרעיון ובהמשך הפך אדם למנהל הפרוייקטים בארגון שהקים קנר.
במשך יותר משלושה חודשים הצטרפתי כצלם ומרצה על טקסים למחזור ב’ של הפרויקט שמהווה קומונה נודדת של חבורת צעירים בגילאי העשרים שמורכבת ממתנחלים, חילונים, דתיים, ערבים ועולים חדשים יחד הם חיים במשך שלושה – ארבעה שבועות בכל אחת בארבעה הקהילות מגוונות: בצפת החרדית, בכפר הערבי דיר אל אסד, בהתנחלות עפרה ומסיימים במרכז הקליטה של הקהילה האתיופית ברחובות.
בקבלת השבת החגיגית של מרכז ‘אסנט’ של חב”ד בצפת הייתי עד לקידוש רב תרבותי. נאסרין עבו אסלי (21) דרוזית מבית ג’אן סיפקה דבר תורה על פרשת השבוע והיא סיפרה לנו כיצד אהבה את השיר ‘שלום עליכם’ עד כדי כך שהיא תירגמה אותו לערבית ולימדה את ילדי הכפר לשיר אותו. באחד הבקרים שהייתי בהם בילאל משתתף מדיר אל אסד פצח בשירת פיוטים בסדנה מיוחדת שעסקה בנושא. בכלל נדמה שחיבורים לכאורה בלתי אפשריים מתקיימים בפרוייקט הזה שמטרתו היא לא רק להכיר את ‘האחר’ אלא לחיות בביתו, ללמוד את אורחות חייו לאכול את מאכליו ולהבין את הטקסים המנהגים והשקפת עולמו. למרות שהיו מצבים ‘נפיצים’ כמו ביקור של הקבוצה בשכונה השנויה במחלוקת בעמונה או להבדיל הרצאה של פעיל בתנועה האסלאמית הצפונית בעת שהות של החבורה בדיר אל אסד כל אלו לא זעזעו את החבורה שמעיזה לשאול שאלות קשות אך מיד לאחר מכן כולם חוזרים לשגרת היום יום שכוללת עוד שיחות והרצאות של אורחים מקומיים וגם ניהול שותף של הארוחות ומשחקי פנאי.
כדי להבין עד כמה מפגשים כאלו משפיעים או יוצרים למעשה חיבורים מפתיעים צריך לקרוא את מה שכתבה נועה דרור, צעירה אתאיסטית שהתארחה בשבת אצל משפחה חרדית בצפת “תשמעו, הייתה שבת אדירה. ישנו ואכלנו והיינו עם הילדות הקטנות וראינו אלבומים משפחתיים של עשרה ילדים ושוב ישנו ואכלנו. אני יכולה להשתמש פה בסיסמאות לעוסות כמו ניפוץ סטיגמות וקרוב לבבות אבל זה לא הרגיש כך. זה הרגיש כמו שבת כיפית אצל משפחה חמה, משפחה שיש לה אמת מוחלטת ובכל זאת קבלה אותנו ככה, לבושות מכנסיים ונטולות ידע בסיסי במבוך הברכות והאיסורים משפחה שיש לה תשובה חדה ונוקבת אבל זה לא משנה בכלום את הטעם של העוגה או את הרכות של המיטה ואת החום שקבלנו. אז במה אני מאמינה ? אני לא יודעת אבל מצפת אני יוצאת עם התובנה שלא משנה מה שלא תהיה האמת שלי שהלוואי שהיא תיתן לי משמעות ושמחה כמו לאנשים שפגשנו”.

כשהם מתארחים במתנ”ס המקומי של דיר אל אסד משתתפת החבורה ולוקחת חלק בהכנת ארוחת חתונות ערבית כך כולם מערבבים את התבלינים כשברקע יללות שמחה והסברים מצד היפה אל אסאדי מי שהקימה את מועצת הנשים המקומית כדי לקדם נשים מוחלשות בכפר. החבורה מתארחת בכפר במהלך צום הרמאדן ובסופו מצטרפים כולם לצעדה המסורתית של לאפז אסאדי רכז הנוער ביישוב שמנהיג במקום צעדת תופים לאורך השבילים התלולים “מעטים מאוד הרגעים בחיים שלי שבהם הסתכלתי סביב והיה לי קשה להאמין היכן אני נמצאת” מספרת לאחר מכן חן קיסו משתתפת בפרוויקט שמגיעה מאשקלון “המחשבות הללו החזירו אותי לחששות של תחילת הפרוייקט אבל מיד הציפה אותי תחושת הביחד ורק אני הילדים של הכפר וקולות התופים, נהנים כאילו שאין בעיות ואין קונפליקט הלוואי שאוכל לשמור בקופסה את התחושה הזאת כלפי חבריי הערבים בכל פעם שהמצב חוזר להיות מסובך”.
בהתנחלות עפרה יושבים ביחד מקשיבים ברוב קשב לסיפור עלייתו לקרקע של אחד מיישובי הדגל של המתנחלים המארח הוא אחד ממייסדי הכפר שאוחז בתנ”ך ומספר בלהט על היום שבו הכל התחיל לאחר מכן לוקחים את כולם לסיור בשילה ומאחז סמוך כדי לראות שריד למזבח ישן. ההסברים עם תנ”ך ביד על חבלי מולדת היסטוריים לא מוציאים את בילאל או אסמא אסאדי דתייה מוסלמית חובשת רעלה משלוותם. נראה כי הם באו ללמוד ופחות לריב.
ברחובות אנחנו מתארחים בערב בטקס ‘בונה’ מסורתי בו מכינה לנו חנה המארחת קפה אתני עם תערובת ריחנית והסברים על משמעותו החברתית. במטבח היא מכינה בעזרת שניים ממשתפי הפרוייקט את האינג’ירה המסורתי. בבוקר יושבים המשתתפים באולפן הסמוך ומלמדים שם את הנשים אנגלית כך החבורה נהפכת לחלק מהנוף המקומי שומעת הרצאות על קשיי הקליטה והמסורת של יהודי אתיופיה וגם תורמת מעצמה.

ב 18 לספטמבר תיפתח בבית הנשיא תערוכת תמונות של איתן אלחדז בשיתוף חברי הקבוצה במסגרת כנס ‘תקווה ישראלית בחינוך’
לאתר של מרכז הינם לסובלנות
http://www.hinam.org/
איתן אלחדז הוא פעיל חברתי שעוסק בתיעוד טקסים
לאתר הטקסים של ישראל
http://www.ceremony.co.il/

תגובות

comments