זמן בחירות. זו אמורה להיות חגיגה אדירה לדמוקרטיה, האומנם? האגו של נבחרי הציבור הוביל אותם לפתוח בזה אחר זה מפלגות שהן לא יותר מאווירה. האחת מסתמכת על הפמיניזם -לנצח איתו, השני על המראה שלו, השלישי אומר הכל בלי לומר כלום והשלישית עוד עומדת עם האגודל מחפשת טרמפים. לא נמאס לנו?

הציבור מיואש. אני מבינה את זה. גם לי היו כמה חברות שעשו שיקולי דעת מוטעים רק כי רצו כבר טבעת. אני מבינה מה זה להיות נואשת, אבל לבחור בגנץ כי הוא חתיך או בגבאי לראשות המפלגה כי יש לו כסף זה הכי שיקול דעת מוטעה. ומה יקרה בעשרה באפריל? מצעד הבושה של כל בוחר ובוחרת, לא חשוב מה יהיו התוצאות.

כנסת שכזו, כפי שמסתמנת נכון להיום, לא תחזיק מעמד שעה. אין סיבה שבימין יפתחו שש מפלגות שונות בלי להתאחד. אין סיבה שמפלגת העבודה תתרסק רק כי גנץ נראה ממש ממש טוב בחליפה ונואם נאומים בסמנטיקה ומימיקה שלמד מהטוב ביותר- בנימין נתניהו. לא. הוא עוד לא שם.

לגנץ יש עוד קילומטראז' ללכת (אגב, גם לברקת – לכל הממליכים מלכים). הוא צריך לשבת שנייה בקואליציה כדי להבין מה זה אומר לנהל אחת. להביא איזה השג מדיני וחברתי לפני שהוא נפרד לשלום מהמנהל הוותיק והמנוסה במפעל שעושה את זה כבר כמעט 15 שנים ובצורה מצוינת. גם אם גנץ מחר ירכיב ממשלה, צריך לזכור שהיא תהיה עם האנשים הכושלים במדינה-גבאי (שהפיל מפלגה שהקימה את המדינה), לפיד, כחלון (שהוכיחו שהם שרי אוצר כמו שאני דוגמנית להלבשה תחתונה), יעלון ולבני – שהוכיחו כבר שהם בוגדים בשביל כסא, אז מה ישתנה הלילה הזה מכל הלילות?

וגם כולם עכשיו מתאמצים לרדת אל העם. כחלון דג דגים, גבאי מבשל עם ה"עמך", לפיד מחבק כלבים, ליברמן התחפש לשאולי מהפרלמנט והזוג המלכותי של "הימין החדש" מדגמן "ארץ נהדרת" לכל עבר. האנשים ה"פשוטים" האלה ש"איכפת להם" לא סופרים אתכם ממטר.

הם מעולם לא יתראיינו לרדיו שהוא פחות מגל"צ או רשת ב' כשהמגישים מינימום רינה מצליח. ועזבו את זה- הדוברים שלהם לא יספרו מפיקים שיפנו אליהם מפחות מזה. הם לעולם לא יבואו לכנס נגד אלימות כלפי נשים, אם ראש הממשלה או דיפלומטים מחו"ל לא חלק מזה. הם אפילו לא יצלמו לזה סרטון. הם לא יבואו לשום דבר שלא מתוקשר, אם זה לא זמן בחירות וצריך להתחנף קצת לבוחרים בתלמונד או בשדות-ים- לכו חפשו!

ראשי המפלגות לא באמת מכירים את הבעיות האמיתיות של העם (גם אם גבאי משקר שנולד במעברה וגם אם כחלון היה בפנימייה) כי ברגע שהעם התעטש עליהם, הם ניגבו מהר, חיטאו באלכוהול והעבירו את ידו המיוזעת מלאת החיידקים של העם לידיו של היועץ המתוסכל והמשועמם שתפקידו להבטיח הבטחות, לשחק אותה קשוב ולקחת מספר מבלי לתת את שלו.

גם ב"ליכוד" לא קדושים, אבל ההבדל הוא שאם אתה פקוד למפלגה, "עמך" ומסכן ככל שתהיה, תקבל יחס של מלך במשך כל הקדנציה ולא רק לפני בחירות. חברי הכנסת של "הליכוד" חורשים את הארץ במהלך כל השנה, ל"על האש" אצל ראשי סניפים, ערב גבינות עם נשות הליכוד ובירה על הבר עם צעירי המפלגה וראשי התאים. בזה אין להם מתחרים.

בשורה התחתונה- עכשיו זה ה"מאני טיים" שלנו- ה"עמך". זה הזמן של הציבור לדרוש. לציבור אין לובי. אין לובי לנתמכי עמידר, למעמד הביניים הנמוך, למפוטרים האקדמאיים (וגם הלא) שסיימו להחתים אבטלה בלי שמצאו עבודה. אז רגע לפני שתשעממו את אנשי החליפות, תציבו להם תנאי להצבעה שלכם: "אני במרכז או שאתה לא בכנסת". כמה פשוט להחזיר את השליטה לעם? והרי לכם דמוקרטיה.

תגובות

להשאיר תגובה

8 + 1 =