אני רוצה להתחיל את הטור בהמלצה: צאו לבלות במאה שערים בשעות הערב המאוחרות. המאד מאוחרות. השבוע קיבלתי הצעה מאד מפתה להצטרף לקבוצות של בחור בשם אדם דובז’ינסקי, שעורך מעת לעת סיורים ואטרקציות בחינם בעיר לכל דורש ומבקש. אם יש בכם ולו אחד שכבר למד להכיר אותי, כל זמן שיש לי הזדמנות להכיר את ירושלים יותר ויותר לעומק- אני שם.

הסיור הראשון עם אדם, בטח כבר הבנתם לבד, התקיים במעוזות העמוקים ביותר של החרדים בירושלים. עוד דבר שכבר ידוע עליי- כשאני שומעת “חרדים” אני ישר קופצת מאושר. אין מה לעשות, אני מחוברת אליהם קשות ולו דווקא בשל העובדה שלמדתי להכיר, בשנים האחרונות, אנשים מדהימים במגזר שהעניקו לי פרספקטיבה שונה לחיים.

לבושה בג’ינס וחולצה שמכסה את המרפקים נכנסתי לברוקלין הירושלמית. לאף אחד לא היה ממש זמן להתעסק בי או בלבוש שלי- השעה הייתה חמש בערב, ביום חמישי, והרחובות התמלאו בצרכנים שממהרים לרכוש מוצרים לשבת- חלות ועוגות, סלטים מהמעדניות, קצת קיגל וקצת גביניות או בלינצ’ס. המדפים התרוקנו בתוך שניות, אבל הריח של המאפים הנדירים נשאר באוויר. נשביתי בקלות באווירה של מאה שערים. כמה אנרגיה- מתעלה על שלי פי מונים.

הם לא אחד, החרדים. למרות שלעיתים השחור והלבן מבלבלים אותנו, הם מלאי צבע וגוון. הסיור – שהיה לימודי לכל עניין ודבר עבורי- חשף טפחים של אנושיות חדשה בפנינו- או כפי שכינתה אותו אחת המשתתפות: סיור אנתרופולוגי. גם אדם ליברלי כמוני, שיושבת לשוחח מעת לעת עם אוכלוסיות שונות ונפתחת לעולמות חדשים, יבין שעוד יש לו הרבה מה ללמוד על האוכלוסייה החרדית.

אלה של מאה שערים הם ממש לא אלה של שכונת הבוכרים. אלה של גאולה שונים, ולו בקצת, מאלה של בר אילן. העולם שלהם חופשי בפניהם- הם הולכים ובאים כל אימת שרוצים, קונים מהמרכולות והמעדניות מה שצריך (לא יותר ולא פחות), עוצרים לשוחח עם חבר או מכר, אפילו לעשן איזו סיגריה וגם הם צריכים לאסוף את הילד מהמסגרת ולשעשע אותו עד שעת השינה- תהיה אשר תהיה.

בשנים האחרונות החברה הישראלית נפתחת יותר ויותר לעולם החרדי בזכות דמויות וסדרות שמעניקות “טעימה” ממנו- מלך זילברשלג מציג בפנינו את החרדי הליברל, שמדבר עם (א)נשים בחופשיות, לומד על עולמם וחושף את עולמו שלו, והכל מתובל בהומור. הסדרה “שליסל” כבשה לא מעט לבבות- גם בעיר החטאים- ו”שבאבניקים” המצוינת של אלירן מלכה גרמה לכל רווקה לרצות לחזור בתשובה בשביל דניאל גד וישראל אטיאס כאלה שמסתובבים בישיבות. לפחות לי זה עבר בראש.

התמונות של חרדים חוסמים כבישים ונשטפים במי ביוב חוטאות למציאות שונה. כמו לה-פמיליה של בית”ר ירושלים, כמו הורסי המלונות בחו”ל, כמו כוכבי הסרטונים של “טיסת השוקולד” למיניהם- גם כאן קומץ קטן הורס את השלווה היחסית סביב העולם החרדי. עולם שהוא בבחינת “כל אדם באמונתו יחיה”.

אני כמובן לא יכולה להכליל, אבל החרדים שאני מכירה מנסים מאד להשתלב בחברה הישראלית, במגבלות שלהם. הם החרדים ה”חדשים” שמתגייסים לצה”ל רוצים ללמוד באוניברסיטאות ולהקים עסקים. הם החרדים שרוצים מוסדות תרבות ולהשתתף בתחרויות ריאליטי. הם החרדים שרוצים לשמוע מה שיש לך לומר ולנסות להסביר את דרכם שלהם.

אז בפעם הבאה שיוצא לכם- צאו לבלות במאה שערים והסביבה. אתם נדרשים לשמור על צניעות וראש פתוח. לקרוא בין השורות ולהפריד בין הצבעים. לבוא רעבים בבטן ובנשמה. להגיע צמאים לידע ולליקר מפנק. תוך דקות תתאימו את עצמכם לקצב המסחרר ותתמכרו לאווירה. אה, ועדיף שתגיעו עם מזומן. יהודים, בכל זאת (*קריצה-קריצה*).

תגובות

comments