מי שמכיר אותי יודע שאני לא חובבת דייטים ראשונים ומתוקף כך- אתרי היכרויות (שמובילים לכמות עצומה של כאלה). ובכל זאת משהו דחף אותי להירשם לאחת האפליקציות החינמיות בסמארטפון לפני מספר חודשים- מה שנקרא "לסמן מוצרים". וכאן אתה שופך את כל מה שאתה מכיר ויודע על עצמך (או רוצה להאמין על עצמך). אני, מורן שמואלוף. בת 29. ירושלמית. זה אמור להספיק. הלוואי וזה היה מספיק. אני מאמינה שמי שיבין מה מכילה המילה "ירושלמית" יבין את כל כולי:  את השפה, את הנוסטלגיה, את הערכים, את הלב.

אם אתה ירושלמי אמיתי אתה מחובר למקום- אפילו אם אתה לא תושב. יש משהו בעיר הזו שהיא שואבת אותך או מרחיקה אותך. אבל אם אתה חלק ממנה והיא ממך- לא תרצה לעזוב לעולם. אם אתה ירושלמי תדע להעריך ולהנות מהדברים הפשוטים שיש לעיר להציע- תצפית יפה על העיר (מהטיילת בארמון הנציב או מהקומה האחרונה של מלון ירושלמי וותיק); פלאפל בפינה נידחת, שריחו נדבק לאבנים הירושלמיות המעטרות את הרחוב; זוג אוהבים מתנשק בפינה שקטה בגן העצמאות. אתה רואה את האדם המבוגר עם החליפה עולה לאוטובוס בשוק ומחלק צמחי לבנדר או הדס כדי שתריח- ומרגיש שמחה בלב. אתה רואה את השלט הכחול היפיפה הזה "שער הגיא-3 ק"מ" ויודע שאתה אוטוטו בבית (למרות שבפועל הבית במרחק של לפחות 20-25 דקות), ומשום מה אתה רגוע ב50 אחוזים כשאתה נכנס לעיר גם כשהאוטו מתנשף ונושף בזעקה צורמת בעליות הקשות.

לפני כמה זמן נפגשתי עם חבריי הקרובים ביותר. דיברנו- איך לא- על אהבה. אני הייתי עיקשת בדעתי- אהבה? רק בירושלים. לא רואה את עצמי במקום אחר. כאן אני נהנית. המסעדות הכשרות מרגיעות אותי, המסעדות שפתוחות בשבת משקיעות יותר עבורי. המועדונים נכונים יותר והאנשים – מתאימים לי יותר (לכי תסבירי את זה באפליקציה חינמית בסמארטפון- יחשבו שהשתגעת). לפתע זרק אחד מחבריי הנשואים את מילת השטן. המילה שכל רווקה שונאת ומתעבת: "את בררנית". קשים חייה של הרווקה הירושלמית. אם בערים אחרות נותנים לך "פור" של 4-5 שנים קדימה, אז בירושלים- אם את רווקה בגיל 29 את כנראה בררנית. לא צריך הרבה כדי 'להדליק אותי'. אז 'נדלקתי': "מדוע אני בררנית?!?!" זעקתי. "ביקשתי עשיר? ביקשתי יפה? מה ביקשתי- שיחיה לצידי בעיר שאני הכי אוהבת בעולם, הכי מחוברת אליה בדם, שהיא האופי שלי והיופי שלי…?" ועוד קלישאות צמרת כאלה (אולי לא שמתם לב אבל אני נהיית דרמטית מאד כשזה מגיע לירושלים). חברי, שבעקבות הנישואים עבר לירושלים, נשאל: "אם כך, מדוע אתה עברת מראשון לציון כל הדרך לירושלים הבנויה?" הוא לא התמהמה וענה, תוך כדי שהוא מביט בעיניה של אשתו היקרה: "כי אני אוהב אותה". עניתי בפשטות: "הו- כזה אני רוצה!".

אני יודעת שכמה מכם שיקראו את הטור יגידו- על מה היא מדברת? אין כמו המרכז/ הצפון/ הדרום, חוצמזה שלא חסר בחורים מצויינים בארץ הזו. וזה נכון, הם צודקים. אבל כל אלה- יהיו הם הגבוהים, הנמוכים, הכהים או הבהירים, האקדמאיים או אנשי המלאכה, הסטייליסטים או הזרוקים, אוהבי הטיולים או אוהבי היין בבית- צריכים להבין שאיתי- זה רק בירושלים!

אגב, איך נגמר הרישום לאפילקציה? אז אחרי שהייתי מאד ספציפית בקריטריונים שלי, האפליקציה התאימה לי, באחוזים מאד גבוהים יש לומר, את אחד מחבריי הטובים מזה 17 שנים. הבחור זהב אבל אנחנו ממש לא זה לזו. יש דברים, כמו אהבה, שאלגוריתם באפילקציה לא יוכל לפתור.

צילום :שרון גבאי
צילום :שרון גבאי

מורן שמואלוף, בת 29, ירושלמית, בעלת תואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה וסטודנטית לתואר שני בלימודי דמוקרטיה ויועצת תקשורת ב'רבקה שרגא -יחסי ציבור'

1 תגובה

להשאיר תגובה