“יוֹם הַשַּׁבָּת אֵין כָּמוֹהוּ בֵּרְכוֹ אֱלֹהִים וַיְקַדְּשֵׁהוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן עַד יוֹם שִׁשִּׁי לִקְרַאת שַׁבָּת נִכְסְפָה נַפְשִׁי כִּי בַשַּׁבָּת אֵצֵא חָפְשִׁי וְכִי יוֹם מְנוּחָה אֶקְרָאֵהוּ”. אח, השבת, השבת. כמה מופלאה את וכמה בעייתית. את יותר בעייתית מבחורה שנכנסת בין שני חברים טובים. יותר בעייתית מילד אמצע שמחפש תשומת לב אצל הוריו. יותר בעייתית מתספורת שחלמנו עליה שנים, אבל בפועל לא נראית עלינו טוב. בקיצור, יפה, מדהימה, כולם רוצים אותך אבל- בעייתית.

יותר בעייתית תפיסת השבת במגזרי הדת השונים במדינה. אנקדוטה קצרה: לפני כמה שבועות כתבתי פוסט בקבוצת “ירושלמים וירושלמיות” שבו אני מחפשת מטפלים ברפואה משלימה לעבודה בשבת. קבוצה של כ-80 א’ אנשים (לא כולם ירושלמים, אבל הרוב) ואף אחד לא פנה אליי. ניסיתי בקבוצת מטפלים ומטפלות נישתית ושם פנו אליי רק שלושה חבר’ה. אחת אמרה שאין לה בעיה, אבל היא לא נגישה עם רכב; אחד הבין שזה לא משתלם לו והשלישי לא רצה כל שבת כי זה יום המנוחה היחיד שלו. הופה. פה קבור הכלב.

מבית היוצר של האנשים שהביאו לכם את “הדתה-הדתה!” קבלו את “אין מצב לעבוד בשבת, אני עובד כמו חמור כל השבוע”. ובכן, האם אלוהימוש ובניו צדקו? האם אנחנו באמת צריכים מנוחה אחרי שבוע שלם? ומה איכפת לכם בכלל אם זה ביום שבת? ת’כלס- זה לא באמת עקרוני, אבל זה גם עניין דתי אז חס ושלום שיכתיבו לנו.

השבת תמיד רלבנטית. אחת לכמה זמן היא עולה בכותרות: כן לעבוד על פסי הרכבת בשבת או לא. כן לתחבורה ציבורית בשבת או לא. כן לפתוח מרכולים בשבת או לא. בואו נתעכב על הנקודה האחרונה. כל עצמאי, באשר הוא עצמאי, צריכה שתהיה לו האופציה לבחור אם לפתוח את עסקיו בשבת. באותה מידה, לכל שכיר צריכה לעמוד אותה אופציה ואותה זכות בחירה. רוצים לפתוח בשבת? תפאדל!

הדיון סביב חוק המרכולים הוא אחד הדיונים החצופים ביותר שהיו בישראל, בעיניי. יש כאן חציית גבולות שלא יכולה לעבור בישראל של 2018, אם אנחנו רוצים שתהיה ישראל ב-2028. תחילה- חוק חצוף וקומוניסטי שמחליט על בעלי עסקים ומשפיע על השוק החופשי. בנוסף, הלחץ לסגור את החוק הזה מהר-מהר, מבלי להתחשב במצבם של חברי הקואליציה שצריכים להצביע, גורם לכל הסיטואציה להסריח מהיסוד. ועוד לאיים להפיל על כך ממשלה? ובכלל- איך אתם יכולים להילחם על קדושת השבת ולפגוע בקדושת המת? מה באמת יותר חשוב? הרי פיקוח נפש תמיד דחה שבת, אז אם כבר מתים זה לא נחשב?

הלחצים על חה”כ יהודה גליק לקום מהשבעה של אשתו, יפה גליק ז”ל שנפטרה ביום שני שעבר, במטרה שיגיע להצביע על חוק המרכולים- דקות ספורות אחרי ההודעה על מותה- הם פשוט ביזיון. מדובר בפגיעה בדת היהודית מלאת החמלה והמקודשת. דת יפיפייה שנהרסת על ידי חבורת עסקנים מגעילה שנותנת לאינטרסים פוליטיים וכלכליים להניע אותה. אני מתביישת.

אחד הפתרונות למשבר השבת (וכמוהו- למשבר התקציב בעיר והמלחמות על חשבון גבה השבור של ירושלים) הוא לאשר ולאפשר פתיחת עסקים בעלי נופך תיירותי בשבת (כל הזכויות שמורות מורן שמואלוף, שמעתם?). בין אם זה מרכולים וחנויות נוחות, בין אם זה מרכזי קניות אטרקטיביים (כמו ממילא השוכנת למרגלות הכותל, שהינו מוקד תיירות, לאו דווקא ליהודים) ובין אם זה מוזיאונים וגני טבע פתוחים.

ברגע שירושלים תוכל להיות מוקד נעים לתיירים (מבחוץ ומבפנים) לבלות בו בשבתות, העיר תפרח ותצמח. כמובן, רק על פי רצונם של בעלי העסקים והשכירים בעיר. אם הם לא רוצים לעבוד- לא חייבים, אבל חייבת להיות להם זכות הבחירה מבלי שייענשו בקנס מגוחך ומרגיז או ייתקלו בהפגנות אלימות ומפחידות. אני לא מפריעה להתנהלות של החרדים בשבת ומגיעה לאיים עליהם  כשהם מתכנסים בשישי מעל הבית שלי עם מזמורי שישי רועשים, נכון? אז תנו לי לקנות מסטיק. לפעמים סתם בא לי מסטיק.

 

תגובות

comments