לא כל יום נפגשים 150 ישראלים מקצוות שונים של החברה הישראלית – דתיים וחילוניים, אנשי פריפריה ומרכז, אנשי חינוך, אמנים ופעילים חברתיים – כדי לעצור לרגע, ולנסות לדמיין יחד איך תיראה ירושלים והחברה הישראלית של שנת ה־100 למדינת ישראל. זה בדיוק מה שקרה השבוע בגבעת התחמושת, באירוע יוצא דופן שהפגיש תנועות וקהילות מכל רחבי הארץ סביב שיח על זהות, קהילה, תרבות ועתיד משותף."
אירוע ייחודי שהתקיים השבוע בגבעת התחמושת בירושלים הפגיש כ־150 מובילי תנועות, קהילות משימתיות וארגונים חברתיים מכל רחבי הארץ, במסגרת יוזמה משותפת של מקו"ם (מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל). זו הייתה הפעם הראשונה שבה כלל הנהגות התנועות והארגונים ציינו יחד את יום ירושלים, סביב ניסיון לנסח חזון משותף לעיר ולחברה הישראלית לקראת שנת ה־100 למדינה.
האירוע, שנשא את הכותרת "ירושלים 2048 – בונים חזון משותף", עסק בשאלות של זהות, ריבונות, קהילתיות ועתיד החיים המשותפים בישראל. לאורך היום הוזמנו המשתתפים לעבור בין חמישה מיצגים אמנותיים וחווייתיים, שנבנו על ידי שישה ארגונים ותנועות שונות, וכל אחד מהם הציג פרשנות אחרת לשאלה כיצד תיראה ירושלים בשנת המאה לישראל.
אחד המיצגים הבולטים הוצג על ידי עמותת "הנני" ו"חברים בטבע", בשיתוף האמן-הצלם גדעון אגז'ה. המיצג עסק בסיפור המסע של קהילת "ביתא ישראל" מסודן לישראל, וכלל פורטרטים של שומרי הגחלת, חלוצים ואסירי ציון מקרב הקהילה האתיופית. לצד התמונות שולבו מושגים ומשפטים שנגעו במשמעותה של ירושלים עבור בני הקהילה, ובקשר שבין מסורת, זיכרון וזהות.
מיצג נוסף, של "קבוצות הבחירה של המחנות העולים" בשיתוף מכון שיטים, בחן את מקומה של ירושלים בתרבות הקיבוצית ובמורשת תנועות ההתיישבות. באמצעות מסע רעיוני בין חמישה הרים מרכזיים בעיר – מהר הרצל ועד הר הצופים – ניסו יוצרי המיצג לדמיין כיצד עשויה להיראות ירושלים בשנת 2048 ומה יהיו הערכים שיובילו אותה.
בתנועת ארץעיר בחרו להציג מיצג אינטראקטיבי המבוסס על מילים, הגדרות ותשבצים, המזמין את המשתתפים לחשוב מחדש על ירושלים דרך מושגים כמו קהילה, מרחב ציבורי, רבגוניות, שוויון הזדמנויות ויזמות קהילתית. המיצג ביקש לעורר מחשבה על היחסים בין תושבים לרשויות, על יחסי הכוחות בעיר ועל האפשרות לבנות מרחב עירוני משותף ומכיל יותר.
גם תנועת הבוגרים של "בני עקיבא" לקחו חלק באירוע באמצעות תערוכה אמנותית שיצרו שבעה אמנים מכפרי הסטודנטים של התנועה. היצירות, בציור, חומר, טקסט וצבע, הציגו חזונות אישיים לירושלים העתידית, וביחד יצרו פסיפס של תפיסות, תקוות ושאיפות ביחס לעיר. במהלך התערוכה ליוותה שחקנית רחוב את המבקרים וחיברה בין היצירות השונות לכדי סיפור אחד רחב על ירושלים.
תנועת "ביחד נטיעות" בחרו להציג מחזה מקורי שכתב היוצר רפאל קליינמן במיוחד עבור האירוע. העלילה עסקה בשלוש דמויות המגיעות לביקור בירושלים של שנת המאה ופוגשות את "שומרת העיר" – בינה מלאכותית שמציגה בפניהן את הסדרים החדשים בעיר העתידית. המחזה, ששולבו בו גם שירים, עסק במתח שבין טכנולוגיה, מסורת, קהילה וזהות ירושלמית.
לדברי רונית לוי, מקבוצות הבחירה של המחנות העולים וממארגנות האירוע, "דווקא בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם קיטוב ומשברים מתמשכים, יש חשיבות גדולה ליצירת מרחבים שבהם אפשר להיפגש דרך תרבות, קהילה ושיח פתוח. המיצגים באירוע לא ניסו להציג תשובה אחת, אלא לאפשר לכל קהילה להביא את הסיפור, הזיכרון והחזון שלה לעתיד משותף".
בסיומו של היום התקיימו מעגלי שיח בין המשתתפים, שעסקו בשאלות על אופייה העתידי של החברה הישראלית ועל האפשרות לייצר שפה אזרחית משותפת בין קבוצות שונות בחברה. מארגני האירוע ציינו כי מדובר בתחילתו של תהליך רחב יותר, שמטרתו לחדש את השיח הציבורי סביב יום ירושלים ולהפוך אותו גם ליום של מחשבה על עתידה של החברה הישראלית.
הדס גולדמן, יו"ר מקו"ם, סיכמה: "ירושלים תמיד הייתה מראה של החברה הישראלית, על המורכבות, המחלוקות והתקוות שבה. דווקא מתוך השוני הגדול בין הקבוצות והקהילות שפועלות כאן, נוצרה באירוע הזה האפשרות לחשוב לא רק על מה מפריד בינינו, אלא גם על האחריות המשותפת שלנו לעתיד המדינה. מבחינתנו, זה לא היה רק אירוע חד־פעמי, אלא חלק מתהליך ארוך של בניית שותפות וחזון משותף לחברה הישראלית".
צילום: קובי בכר
