תכירו את הוועדה הכי אכזרית שקשורה לכנסת, הוועדה לענייני חקיקה, שבעצם קובעת איך יצביעו חברי הכנסת מהקואליציה, כפי שלמד בכאב אמיר אוחנה
נניח שאתם צמחונים. כל חייכם נלחמתם למען זכויות הצמחונים, מתוך תשוקה פנימית בוערת. בגיל 39 אתם מסתערים על הכנסת כנגד כל הסיכויים.
אלילת המזל מחייכת לאמיצים, כידוע, וצירוף נסיבות מפתיע מכניס אתכם לא רק למפלגת השלטון, אלא גם לתוך קואליציה שבה אתם הקול המכריע. אתם לשון המאזניים. באורח פלא, מיד עם כניסתכם מתקיים בכנסת יום הצמחונות ובמליאה עולות להצבעה באותו יום הצעות חוק נאורות. הגיוניות.
אלא שיום לפני כן קיבלתם צ'ופר – מושב בוועדה ביטחונית. נכון, בעיקר מדברים שם, ולא על צמחונות, אבל הנושא סקסי בטירוף – סודות מדינה. ואז, כשעולות להצבעה הצעות החוק בנושא הצמחונות, מבקשים מכם -ככה בקטנה- להיעלם, כי החרדים בקואליציה מתנגדים צמחונות. כל חייכם הובילו אתכם לקרב הזה; הקרב למעשה הוא הסיבה שרצתם לכנסת. תישארו על הספסל?
"אני כאן כנגד כל הסיכויים"
חבר הכנסת הצעיר אמיר אוחנה, ליכודניק גאה, שובץ בבחירות במקום ה-32, הלא ריאלי, ברשימת הליכוד לכנסת. נדרשו נסים כדי שייכנס: ראשית, שהליכוד יקבל מספר שיא של מנדטים, ואחר כך – שיתפטרו שני חברי כנסת. הכול קרה והקהילה הגאה צהלה. אפילו הומוסקסואלים מהשמאל סייעו לו בפריימריס.
ואם צירוף המקרים הזה לא הספיק, אז לאחר שהושבע ואמר "אני כאן כנגד כל הסיכויים עם כל מי שאני", נחגג בכנסת יום הלהט"ב. אוחנה לא נדרש להמתין שנים עד שיוכל להשפיע. על השולחן הכנסת הונחו באותו יום הצעות חוק בשלות והגיוניות, כמו למשל הכרה בבני זוג שכולים מאותו המין. אוחנה? יום לפני כן מונה לוועדת חוץ וביטחון, וכדי להימנע מסנקציות של הסיעה נעדר מההצבעה.
ההצעות? נפלו. אשמתו? בערך. אשמתנו? בהחלט.
המנגנון חולה אנושות – ואנו לא עושים דבר לרפאו
אוחנה הבהיר בטקסט מדהים מדוע ברח מהמליאה: "(הצעות החוק) לא עברו את הסכמת ועדת השרים לענייני חקיקה. מה שמחייב את כל חברי הקואליציה להצביע נגדן. זה לא היה קל. חברי קואליציה מחויבים למשמעת קואליציונית. הם אינם אדונים לעצמם. אין בישראל כמעט חופש הצבעה, ואין חופש היעדרות".
תקראו בבקשה את הפסקה המאלפת למעלה שוב. אוחנה הסביר לכם שחוקים הגיוניים שרוב העם ורוב חברי הכנסת תומכים בהם – נופלים. מקומם עוד יותר, שאוחנה חושף את מה שרוב האזרחים לא יודעים: שאת הצעד הפחדני שלו נאלץ לעשות משום שוועדה אחרת, ממשלתית, היא שפוקדת עליו מה לעשות. תמיד.
מדובר בוועדת השרים לענייני חקיקה, שמתכנסת מדי שבוע וקובעת כיצד יצביעו חברי הקואליציה: –האם הצעות החוק העומדות לדיון ייקברו או יאושרו. כך או כך – באפס שקיפות. שיתוף הציבור? דיון ענייני? נתונים, מסמכים, משהו? כלום.חברי כנסת מן המניין כמו אוחנה – כולם פיונים. ישנם פיונים מתוחכמים יותר ופחות, אבל בשורה התחתונה, הצעות חוק נהדרות – משמאל ומימין – נופלות. שוב ושוב.
חשבתם פעם למה נותנים לנו לצפות במליאה?
ועדת השרים לענייני חקיקה חייבת למות, או לכל הפחות להפוך לשקופה (לצד השקפה של כל שאר ועדות השרים). אני חופר בנושא הזה – אבל אין ברירה. מעל כל המאבקים נמצא המאבק למען שלטון שיפעל לטובת הציבור, ולא להפך. אני מעדיף גם, שכמה שיותר חברי כנסת יוכלו להשפיע בהצבעות. את המהלכים הטובים ביותר לציבור הרחב מקדמות האופוזיציה והקואליציה בשיתוף פעולה: מהחקיקה לפירוק הריכוזיות ועד חופשת לידה לאבות. לעומת זאת, חוקים שפלים שפוגעים בכולנו – עוברים רק בזכות ה"משמעת הקואליציונית", והם עוברים גם אם אין בהם שום הגיון – כמו במקרה של מתווה הגז, שבו חברי מפלגת "כולנו" התייצבו להצבעה בניגוד לרצונם.
האם תהיתם אי פעם מדוע מרשים לנו לראות את מה שקורה במליאה? מדוע הכנסת, בניגוד לממשלה, היא מקום שקוף יחסית?
כי הכנסת היא מקום פחות חשוב. כי שום דבר כמעט אינו מוכרע שם. מהלך אחד שכן הוכרע שם היה חוק שהציע אופיר אקוניס להשתקת דעות בתקשורת – וגם אותו מיהר נתניהו לבטל. כי לא משתיקים ככה – מול כולם. מהלכים חשובים עושים מאחורי הקלעים, בשקט.
חשוב = לא שקוף
ככל שנושא חשוב יותר, כך פוחתת שקיפות הדיונים בו, אומרים ב"משמר החברתי". הם צודקים. במליאת הכנסת מזדקרים בפני חברי הכנסת, אם כן, שני סוגי כפתורים, ולרוב אינם "בעד" ו"נגד", אלא "משמעת קואליציונית" ו"הדבר הנכון לעשות". לפעמים הם מתלכדים. לרוב לא. אוחנה מצא פתרון שלישי – וברח. בואו נעזור לו ולשאר חברי הכנסת – לפעול לפי צו מצפונם. הצטרפו אלינו?
