יחי זקן, הבעלים המיתולוגי של הבלייז בר מספר לג'רוזלם טיימס על סצנת הרוק שחווה פריחה מחודשת בעיר
סצינת המוזיקה הישראלית חווה בזמן האחרון ממש רנסנס מחודש, כשאמני שוליים שעושים היפ-הופ, מוזיקה אלקטרונית ואפילו ג'אז מתחילים לקבל חשיפה במיינסטרים הישראלי. לא מאמינים? רק תפתחו את הרדיו ותשמעו את נצ'י נצ', פדרו גראס ואת להקת A-WA בפלייליסט הגלגל"צי לצד אביב גפן ודוד ד'אור. אין מה לומר, השוליים תופסים את מרכז הבמה, אבל בזמן שז'אנרים של מוזיקה אלטרנטיבית מקבלים עדנה מחודשת, ז'אנר אחר של מוזיקה נשאר בצללים ופועל ללא הפסקה: מוזיקת הרוק והמטאל (רוק כבד).
לא מזמן הלהקה הירושלמית הבדיונית "אטלנטיקה" כיכבה בקומדיה של יס הנושאת את אותו השם והציגה לצופים תדמית של רוקרים מזדקנים עם כתמי שחמת על הכבד, אבל האם המצב הוא באמת כך? האם הרוק הירושלמי אכן מת או שהוא עדיין חי, בועט, ולא פחות חשוב, רלוונטי?
תפסנו את יחי זקן, הבעלים של ה"בלייז בר" בירושלים ושועל הופעות ותיק, גם מהבמה וגם כקהל לשיחה קצרה על הרוק הירושלמי.
אז יחי, ספר לנו קצת על החיים אז, כמה שונה הייתה הסצינה אז? איפה היא התרכזה?
יחי: "הזיכרונות הראשונים שלי מהרוק הירושלמי התחילו בסביבות 1992-1993. המציאות אז הייתה שונה לגמרי, הרבה יותר להקות פעלו אבל היו להן הרבה פחות במות להופיע עליהן. היה את תיאטרון "פרגוד" וה"כלבא צבוע" שהיה מקום גדול יותר, מזכיר קצת את הצוללת הצהובה של היום מבחינת סדר הגודל. רוב הלהקות לא פרצו קדימה, כשהיחידה שזכתה להכרה ארצית אמיתית היו "נושאי המגבעת"."
הלהקה של יחי, "שוורצחייע" המיתולוגית, התחילה לפעול בשנת 1996 וניגנה מטאל כבד ואגרסיבי. יחי מספר שבתקופה הזו ההופעות היו קטנות יותר והמבחר היה קטן יותר, מה שגרם ליצירה של סצנה מוזיקלית מאוחדת. "כולם באו להופעות, בלי קשר לאיזה תת-ז'אנר של רוק או מטאל ניגנו, היום אנשים מפונקים. מרגישים את זה ממש בלהקות הצעירות", הוא מספר. "היום מי שבאים להופיע בבלייז הם בעיקר יהודים אמריקאים שבאו לכאן בתכניות חילופים או שעשו עלייה ממש לא מזמן. אין כמעט ישראלים".
למה?
יחי צוחק. "תפתח עיתון ותגיד לי אתה. העיר חווה הגירה שלילית רצינית. אני בן 39, ומהחבר'ה שישבתי וניגנתי איתם כשהייתי צעיר לא נשאר אף אחד. כולם עברו למודיעין, לתל אביב, לחו"ל."
אז למה אתה נשאר?
"אני משוגע."
למה בעצם הירושלמים לא עושים יותר רוק, מה השתנה?
"עודף פיתויים. פעם היה לנו רק ערוץ טלוויזיה אחד, אז כדי להעביר את הזמן היית נהיה מוזיקאי, או ספורטאי, או פריק של מחשבים. היום יש לך אלף ערוצים, אינטרנט, הצעירים פחות מתעניינים בנגינה".
אז אולי הגיע הזמן להספיד את הרוק הירושלמי?
"אני מהמחתרת שנלחמת, אני מאמין שעוד אפשר להחיות את הסצינה הזאת. בשנות האלפיים המוקדמות היה שבר מאוד גדול, שורה של מקומות שהחזיקו את המוזיקה בחיים נסגרו ורק הבלייז נשאר מוקד להופעות ומוזיקת רוק. פעם להקות בסדר גודל בין לאומי היו מגיעות לארץ ומופיעות בכמה מקומות, גם בירושלים, גם בתל אביב, והנוער הירושלמי היה בא לראות את הלהקות האלה ורצה להיות כמוהן. היום כל ההופעות מתרכזות בתל אביב."
מילים אחרונות לקוראים בבית?
"בואו להופעות, צאו מהבית!"
בנוסף, ראוי לציין שהבלייז נמצא ברח' הלל 23 ושיחי עובד בימים אלה על פסטיבל מטאל ירושלמי בהשתתפות להקות שונות מהעיר.
