תכירו משחק חדש: לו היית חבר/ת כנסת מה החוק הראשון שהיית מעביר/ה? סוד: כולכם תמציאו חוק שיענה על הדבר האחרון שהטריד אתכם בחדשות לאחרונה. כך יצא שחברים התחילו לנסח כבר טיוטות להצעות חוק שעוסקות בחיוב עסקים להחזיק מזרקי אפיפן למטרות הצלת חיים, אחרי מותה של אושר דרעי ז"ל, שנפטרה מתגובה אלרגית למוצר חלב שאכלה במסעדה. החוק השני שראיתי מככב נוגע, בגרסאות שונות, לאיציק סעדיאן, הלום קרב שהצית את עצמו בשבוע החולף אחרי קשיים רבים שחווה בהתמודדות עם הטראומה שחווה ואל מול הקשיים הבירוקרטיים באגף שיקום במשרד הביטחון.
אבל יש נושא שממשיך לעלות בשיח הציבורי, בעיקר מארגוני נשים, או נציגות שלהם, ובעיקר כשאישה חווה אלימות קשה, ניצלת ממוות או, לצערנו, נרצחת על ידי בן משפחה, לרבות בן זוגה: העברת התקציב לתכנית הלאומית למאבק באלימות כלפי נשים.
ביוני 2017 ועדת השרים למאבק באלימות, אימצה תכנית חומש בנושא, שעלותה מוערכת בכ-50 מיליון שקלים לשנה. אז, תקציב התכנית עמד על 7 מיליון שקלים והיום, על פי הפרסום באתר עומדת התכנית על 30 מיליון שקלים בשנה. קפיצה לא רעה ב-4 שנים, אבל עדיין יש מי שזועקות שלא עוברים תקציבים.
אז נכון, 30 מלש"ח בשנה זה לא 50 מלש"ח בשנה, אבל חייבים להודות שזה סכום לא מבוטל ואפשר לעשות איתו המון כדי לקיים את יעדיה של התכנית (כפי שמפורטים בקישור לעיל). אבל רגע, האם התכנית הזו, שהיא חלק קטן ממשרד העבודה והרווחה (שהוא כ-10 מיליארד) כולו, זה התקציב היחיד לטיפול באלימות במשפחה? ממש לא!
עם כניסתה של אורלי לוי אבקסיס לממשלה האחרונה, הוקם המשרד לחיזוק וקידום קהילתי ששוויו נאמד ב785 מיליון ₪ לשנה. מה התפקיד של המשרד אם לא לסייע ברמה הקהילתית למשפחות בסיכון או בקשיים? וזה המשרד היחיד שמטפל בנשים? לא ולא, הרי שבמאי 2015 נטל המשרד לאזרחים וותיקים סמכויות ותקציבים נוספים והפך, בראשותה של השרה גילה גמליאל, למשרד לשוויון חברתי, שבין היתר אמון על קידום מעמד האישה דרך הרשות לקידום מעמד האישה. כל המשרד כולו מתוקצב בערך בכ-600 מלש"ח לשנה.
ולמה אני מפרטת את כל התקציבים האלה? כי בכל אלה היה צריך להינתן שימוש לתכניות שונות לחיזוק נשים ומניעת אלימות במשפחה תוך מתן סעדים לנשים ולילדים שחוו אלימות ולגברים האלימים (וכמובן גם ההפך).
אז לזעוק כל הזמן שתקציבים לא עוברים לטיפול בנושא זה פשוט חוטא לאמת. אם כבר, החוק האמיתי שצריך לעבור הוא חוק לניהול כלכלי נכון לארגונים חברתיים ועמותות. ארגון חברתי הוא עסק לכל דבר ולצערי, ארגונים מתנהלים כיום בהתנהלות כלכלית לא טובה ולא נכונה ולכן לא מצליחים להעניק טיפול הולם, או כפי שרצו.
צריך להבין: לא צריך רבע מיליארד נוספים לטיפול באלימות במשפחה, אלא להשתמש בתקציבים הקיימים בלאו הכי, כפי שפירטתי לעיל, ולהתחיל לעבוד. ישנן מערכות קיימות לתקשורת בין משרדי החינוך, הבריאות, ביטחון פנים והרווחה. יש משרד לחיזוק קהילתי שצריך לרתום להכשרות שכנים במצבי חירום- ללמדם איך להתנהל כמו עדי גוזי. שיקום אנשים אלימים זה משהו שגם ניתן לפתור בקהילה ולשם כך יש משרד שלם.
אם כבר מוסיפים תקציבים אז שזה ישמש להכשרות של עוד עובדים ועובדות סוציאליים ותגמול הולם עבורם; תגמולים לארגונים ועמותות שעוסקים בשיקום אנשים אלימים וטיפולים או גישורים זוגיים ועוד בנושא- הקצבת יועץ פיננסי לארגונים שמקבלים תמיכות מהמדינה להתנהלות יעילה ונכונה. אם המדינה תתייחס לארגונים כמו עסק לכל דבר, היא תרוויח מזה וכמובן, שהציבור ירוויח מזה.
