נכון. הבטיחו לנו בלי מועדי ב' וחטפנו השנה שניים: אחד בבחירות המוניציפאליות והשני, כעת, בארציות. ביום שלישי יידרשו תושבי ירושלים לצאת, בפעם הרביעית, לקלפי- אותה הם מכירים כבר ממש-ממש טוב. והם יילכו. כי ירושלים חשה ראשונה את הרעידות הפוליטיות ברמה הארצית. יש כאן את הכל מהכל. מחד, חרדים, מאידך, הבית הפתוח. מחד, הורים יחידניים, מאידך, נוער בסיכון. דתיים לאומיים, חרד"לים, אתאיסטים, ערבים, שחורים, לבנים, מזרחים, אשכנזים, עובדי מטבח ועובדי צווארון כחול- לבן. וגם מפלגת נעם.
כשמחליטים בכנסת לעשות רפורמות, אנחנו הראשונים להרגיש. כשמשרדי הממשלה רועדים, מתקיימת רעידת אדמה גם אצלנו. לטוב ולרע. את ההפגנות אנחנו מרגישים בקפלן, או בבלפור או בכניסה לעיר. גם את החתונות. גם את הביקורים. גם את פתיחת השגרירויות. גם את הפיגועים. לא בכדי ראשי הערים של ירושלים עוברים לפוליטיקה הארצית, הם כבר מעורים בהכל. יש לנו אפילו משרד שעשייתו מוקדשת כל כולו לעיר הבירה.
אני מאמינה שנראה כאן הצבעה גבוהה בעיר, כי החרדים יילחמו והחילונים יילחמו וכולם ביחד-דבר אחד משותף להם: הם יודעים שהם, ורק הם, אחראים לגורלם. הם יודעים כבר מה היו התוצאות של הבחירות הקודמות שלהם בשנה האחרונה. כל בחירה הייתה הרת-גורל עבורם. הם יודעים מה חשיבותו של מנהיג שיפעל למען כולם, מה חשיבותה של סיעה שפועלת למענם. לא בכדי תוצאות הבחירות בירושלים היו מעין מדגם מייצג של מה שקרה בתוצאות הארציות באפריל האחרון.
אבל אין עוד מועד. לא ניתן לזה לקרות. רוצים איחוד בעם? תוציאו אותו לבחירות נוספות! או אז תבינו כמה אנחנו מאוחדים. מאוחדים נגד המנהיגים שלא מצליחים לייצר ממשלה עבורנו. כל מנהיג ומנהיגה. מימין ומשמאל. לא נסלח על המיסוי, לא נסלח על השיסוי. לא נסלח על פילוג (למרות שקוראים לזה "מפלגה") והסתה. אנחנו רוצים תשובות.
ועל כולנו לפעול באחריות כלפי עצמנו ולבחור לפי האידיאולוגיה הפנימית שלנו. האמונה שלנו. לא מה שאומרים או מה שנראה אסטרטגית נכון. בסוף, חברים, הבחירות חשאיות. המצלמות או המשקיפים לא רואים איזה פתק שמתם במעטפה. אין רחפן מעליכם. זה אתם עם עצמכם והתודעה שלכם. האמונה שלכם שמי שבחרתם יעשה (או תעשה) את הטוב ביותר עבורכם ועבור כולנו. נכון, זו החלטה כבדה, אבל היא חייבת להיעשות. חייבים לצאת לבחור, כי ההחלטה להישאר בבית- כמוה לקבוע כי אנחנו מוותרים על המדינה.
ונכון, אין דבר כזה "הבחירה המושלמת". לכל מועמד ומועמדת, בין אם בהנהגה או בין אם ברשימה, יש חסרונות ויתרונות. הרשת שלנו מלאה במידע, נכון או לא נכון, מדויק או לא מדויק, אבל לא הייתי מתבססת עליה. האמת נמצאת באותיות הקטנות (שהן ממש לא קטנות, בעיניי, אלא הכי גדולות וחשובות): מצע של מפלגה; הסדרים קואליציוניים; עשייה בעבר וסרטונים מלאים עם אמירות של המועמדים (בדרך כלל בעמודי המדיה החברתית שלהם).
הייתי מאוד רוצה לומר "תסתמכו על התקשורת", אבל לצערי התקשורת ממזמן לא אובייקטיבית. מה שהתקשורת עושה היא זוכרת. זוכרת מה נכתב ונאמר בעבר ואז עושה בזה שימוש נגד מועמד, מימין ומשמאל, תוך עיוות של המציאות וההקשר שבה נאמרו הדברים. היא גם נוהגת לערוך ולחתוך אמירות, כדי שיתאים לאג'נדה שהיא מנסה להעביר. לכן, למרות היותי אשת תקשורת, הייתי ממליצה לכם בחום לכבות את "רעשי הרקע" של התקשורת ופשוט לנבור באמת שלכם. רק אז נגיע לתוצאה הנכונה, לא לי או לו או לה, אלא לכולנו.
