בלי מסכות

״בלי מסכות והצללות / בלי מחוכים ותחפושות / ויפה שעה אחת קודם / בלי שום סרטים ועטיפות / בלי עקבים ועכבות / ויפה שעה אחת קודם…״

כך נפתח השיר שיוצא היום 8.3, ביום האישה 2016, עם מילים שלי (שחף וולמן),שבחר להלחין ולבצע ברגישות רבה: סגיב כהן. מאחורי השיר "יפה שעה אחת קודם" (טקסט זוכה פרס אקו״ם 2013)

יש כל כך הרבה רבדים העוסקים בדימוי העצמי נשי מסיפורי האישי ומסיפוריהן של אלפי נערות ונשים נוספות, כך שהרגשתי חובה לכתוב עליו בעצמי.  

אז, אתחיל מהקל אל הכבד… 

את ההתחלה של השיר כתבתי בהשראת בחור יפיפה עד כאב, שבעקבות האמירה שלו: 

״אני אוהב בחורות עם עקבים גבוהים״, הלכתי אני, בעלת האג׳נדה: ״תישארי מי שאת״, 
לרכוש לעצמי נעלי עקב בגובה של עזריאלי… שזו גם סכנה לעצמי וגם לציבור.
נעלתי אותן בדיוק פעמיים, עד שהבנתי שאני חוזרת לעצמי ונפרדת מהן וממנו,
ויפה שעה אחת קודם.

מהמשך השיר והלאה, חזרתי אחורה בזמן: 

בגיל עשר הלכתי לחוג התעמלות. באמצע השיעור הגיעו לצפות בנו הבנים מחוג הכדורסל
ולצערי, ״נכנס בהם הילד הרע״. הם החלו לחכות אותי בתנועות מלאות ומביכות… 
ואני, שהייתי ילדה קצת מלאה, בעיקר בהמון שמחת חיים, 

יצאתי מהשיעור ממררת בבכי עם החלטה: ממחר – תפוח.

התפריט שלי הפך להיות פחות או יותר תפוח ליום. כך השילה ילדה בת עשר,
שבמקרה הזה, זו הייתה אני… עשרה קילו בחודש וקצת. עשרה קילו
שכבר היו מעבר למה שבריא לי. 

משם נגררתי לתקופת ילדות ונעורים שלא אשכח.

לעולם לא אשכח את המסיבות בהן לא הייתי, את הנשף בו לא הייתי, את המורה שאמרה שאני צריכה דיאטה, את המבוגרים הלא בוגרים שצחקו על מידת המכנסיים שלי, את ההתנזרות משוקולד (אהבת חיי) לשנה שלמה…
את הים שראיתי רק מרחוק, את הרופא שהמליץ לשלוח אותי לאשפוז ואת הימים הארוכים של ההסגר בחדר, בבחינות עצמיות מול המראה, שתגיד לי האם אני ראויה לצאת לאוויר העולם.

למזלי היו לי בחדר קלידים, גיטרה, מחברות וצבעים שגרמו לי
לשקם את הדימוי העצמי בכתיבה ויצירה, ונתנו לי סיבה לצאת ולהציג את יצירותיי. 

עם השנים היצירות שלי התגלגלו להמוני לבבות ובמות בארץ, לעשרות אלבומים וסינגלים של מיטב האמנים
ולפרס אקו"ם שקיבלתי בגיל 27 (היום 30) על קובץ טקסטים, אשר ברובם עוסקים בהתבוננות פנימית, דימוי עצמי ונשי.

 כך לדעתי, ההגשמה – התחושה של: ״יש לי מה להציע״ הסיטה אותי אט אט מהרדיפה הבלתי פוסקת אחר
בחינות הגוף והנפש, וגרמה לי פשוט… להתחיל לחיות.

אני שולחת ברכה אישית ליום האישה ובכלל, לך, שקוראת עכשיו את מילותיי:

תישארי כמו שאת (יפה שעה אחת קודם).

ניפגש בשירים 😉

שחף וולמן – יוצרת.

DSC_9381 שחף וולמן

הביא לדפוס: דודי טל

תגובות

להשאיר תגובה