יש ספרים שקוראים לאט, ויש כאלה שפשוט נשאבים לתוכם. “בין המסדרונות” של ליז איזקסון-משל שייך ללא ספק לסוג השני. זהו ספר שמצליח לפתוח דלת לעולם מאוד מסוים – החיים בפנימיית בית הספר בויאר בירושלים – ולהכניס את הקורא עמוק לתוך חוויית ההתבגרות בין הקירות, החדרים והמסדרונות של המקום.
העלילה נפרשת דרך עיניה של אלי, הדמות המרכזית, נערה מתבגרת שמנסה למצוא את מקומה בתוך המסגרת המורכבת של פנימייה. איזקסון- משל מתארת ברגישות רבה את המחשבות, הרצונות והחששות של ילדה בגיל ההתבגרות: הצורך להשתייך, הפחד משיפוט, ההתלבטויות והסערות הפנימיות שמלוות את השנים האלו.
אבל מעבר לסיפור ההתבגרות המוכר, הספר מצליח ללכוד גם משהו מאוד ייחודי לחיים בפנימייה. בניגוד לתלמידים שמגיעים לבית הספר וחוזרים הביתה בסוף היום, החיים בפנימייה הם מציאות של 24 שעות ביממה עם אותם אנשים. הכול מתרחש מול אותם ילדים: הלימודים, החברויות, המריבות, רגעי החולשה והמבוכה. אין באמת מקום להסתתר.
איזקסון – משל מיטיבה לתאר את המרחב הזה לפרטי פרטים – את החדרים המשותפים, הדינמיקה בין הבנות, המסדרונות הארוכים והתחושה שכל דבר שקורה נצפה ונשפט על ידי הסביבה הקרובה. זו מציאות שבה נערה מתבגרת צריכה לבנות לעצמה זהות בזמן שכל צעד שלה מתרחש מול קהל קבוע של בני גילה.
דווקא משום כך הספר מצליח לייצר חוויה מאוד מוחשית ואמינה. הקורא מרגיש שהוא נמצא שם: בחדרים, במסדרונות, בשיחות הליליות ובמחשבות הפנימיות של הדמות הראשית.
עבור מי שהכיר את העולם הזה מקרוב, הקריאה מקבלת עומק נוסף. כבוגרת בית הספר בויאר בעצמי, מצאתי את עצמי קוראת את הספר דרך עיניה של אלי ומזהה שוב ושוב רגעים, תחושות ודינמיקות שמוכרות היטב מחיי הפנימייה. התחושה של להיות כל הזמן בתוך קבוצה, עם אותם אנשים שרואים אותך ברגעים הכי חשופים – כשאת עייפה, כשאת נשברת, כשאת פשוט מנסה לעבור עוד יום – היא חוויה מאוד ייחודית לפנימייה.
זהו בדיוק ההבדל הגדול בין תלמידי הפנימייה לבין התלמידים האקסטרנים שלמדו בבויאר וחזרו הביתה בסוף היום. החיים בפנימייה הם עולם שלם בפני עצמו, ואיזקסון מצליחה להעביר אותו בצורה חדה ואותנטית.
העוצמה של הספר מורגשת גם באופן שבו הוא נקרא. זה אחד מאותם ספרים שקשה להניח מהיד. הקריאה נשאבת קדימה מפרק לפרק, עד שהתחושה היא שאפשר לקרוא את כולו בנשימה אחת. כך אכן קרה גם במקרה שלי – בתוך כמה שעות בלבד מצאתי את עצמי מסיימת את הספר, מניחה אותו רק לרגעים קצרים כשלא הייתה ברירה.
“בין המסדרונות” הוא ספר התבגרות שמצליח להיות גם מאוד אישי וגם מאוד אוניברסלי. הוא מספר סיפור על נערה אחת, אבל במקביל מצליח לגעת בחוויות שמוכרות לכל מי שניסה אי פעם למצוא את מקומו בתוך קבוצה, בתוך מערכת, ובעיקר בתוך השנים הסוערות של גיל ההתבגרות.
