פחד. פחד הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית לא נעימה, הקיימת לעתים אצל בני אדם ובעלי חיים, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים (פיזית או מנטלית) ככל שהגירוי החיצוני הוא בלתי צפוי וגדול יותר – תחושת הפחד חזקה יותר. לפחד תפקיד מרכזי בשרידותו של האדם או בעל החיים, והוא משמש כאמצעי להרחקתו מהסכנה הנשקפת לחייו, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבים מסוכנים. עם זאת פחד יכול להגביל את תפקודו של האדם, ואת מרחב העשייה והפעילות שלו (ויקיפדיה. ערך: פחד).
לא צריך לעשות סקר בין תושבי ירושלים כדי להבין כמה אנחנו מפחדים. זה מתבטא ברחובות ריקים, במסעדות הריקות ובפאבים הריקים. המצב הנוכחי (שבטח לכולכם בא להקיא מלשמוע עליו) גורם לנו להיות משותקים. גם מי שלא מפחד (או טוען שהוא לא מפחד) ובכל זאת יצא החוצה- מסתכל ימינה, שמאלה, אחורה וקדימה ביתר חשדנות וספק. ופחד.
אתמול נכנסתי לתחנת דלק באורה. יש שם בחור ערבי חביב (זה לא שמו, הוא פשוט חביב) שעובד בתחנה. נכנסתי לבד, אישה אחת בין כל הגברים שמסתובבים שם, כולם עם כובעים הפוכים ומבט של רצח בעיניים. קשוחים. נותר לי רק לחייך ולמהר לסיים את מה שבאתי לעשות. כרטיס ההנחה שלי לא עבד. זה עיכב אותי. בזריזות נכנסתי לחנות המנטה שהייתה פתוחה וביקשתי מהבחור עזרה. לא יכולתי להתעלם שיש לו תחבושות על האף. עכשיו, כדאי שתכירו עובדה עליי: אני משתמשת בהומור כשאני מובכת או בפחד. הפעם זה היה הפחד: "מי הרביץ לך מכות?" חייכתי. שיבין שאני קלילה ומבודחת, ולא מפחדת.
הוא בהתחלה לא הבין, נאלצתי לחזור על דבריי תוך שאני מצביעה על האף. הוא חייך ואמר שעשה ניתוח. "פוליפים?" שאלתי. הוא ענה: "לא, פלסטי". זה שעשע אותי ממש. פתאום מפלס הלחץ והפחד ירד. איזה בחור יעשה ניתוח פלסטי יקר באף ויסתכן בלדקור אותי? הוא עזר לי עם כרטיס ההנחה, תדלקתי ואיחלתי לו "מברוק" ו"החלמה מהירה". הבחור חייך בביישנות לחץ ידי וחזר לחנות.
נסעתי משם בתחושה מבולבלת. הרי ככה זה צריך להיות. אתה מקבל שירות מאדם שונה ממך, או נותן שירות לאחד, והכל צריך להיות בחיוך ובאדיבות ובכבוד הדדי. לך תסביר לו שכבר חצי שנה אני נועלת את האוטו מבפנים, לא מעזה למלא דלק בתחנה אחרת- רחוקה מהבית, לא מעזה להסתובב לבד בתלפיות או בפסגת זאב (המקום בו גדלתי, בית ילדותי) ושאני מסתובבת במרכז העיר בפנים קפואות.
לך תסביר לו שאני מפחדת ממנו יותר מאשר מכבדת אותו. לך תסביר לו שהפחד גורם לי לשנוא. משתק אותי. מה הוא מבין? הוא בחור צעיר שהחליט לעשות ניתוח פלסטי כי משהו אחר הציק לו. לא הציק לו שהוא נותן שירות ליהודים בתחנת דלק יהודית. לא הציקו לו מילים טורדניות כמו "בנייה"; "שטחים"; "מתנחלים"; "כיבוש". הציקה לו עצם שבלטה באופן קיצוני באף. והוא ביקש לתקן. ואני פחדתי ממנו.
אני לא יכולה לומר לכם לא לפחד. אני רק יכולה להעביר מסר: אסור לנו שהפחד הזה ישלוט בחיים שלנו. פוליטיקאים מזינים פחד. עיתונאים מזינים פחד. החדשות תפסו מקום מרכזי בחיינו, והדיווח הקיצוני והעוצמתי הוא דלק לפחד הזה ששולט בנו. את מפחדת לנהוג- כי יש שם עברייני תנועה בחוץ; את מפחדת לחייך לבחור חזרה- כי יש שם אנסים בחוץ; את מפחדת לתדלק- כי דוקרים שם בחוץ. כל שאני יכולה לומר זה שעלינו לנסות להתעלות מול הפחד המשתק הזה ולמצוא את האיזון הנפשי שיחזיר אותנו לשפיות ושלווה. אצלי זה חוש הומור, ואצלכם?
