בזמן האחרון אני מרגישה כי ירושלים עוברת משהו טוב. אחרי שנה מאוד קשה של טרור וסגירת עסקים, החלה הרוח לנשוב לכיוון של פריחה ושגשוג. הייתי רוצה לומר כי זה רק בזכות ראש העיר היקר שלנו, אבל כנראה שאטעה ולכן אוותר. ברקת עסוק בימים אלה בניהול קמפיין פוליטי ומאוד- מאוד אגואיסטי, כשלמעשה חלק מההחלטות שקיבל לאחרונה למעשה רק פוגעות בירושלים.
לצד האכזבה ממנהיגה הדגול, ירושלים ממשיכה הלאה. אנו עדים ליותר ביקורים של עיתונאים בעיר, המלצות על עסקים בעיר וחיי לילה ותיירות פעילים מאוד. אך לא מזמן פורסמה כתבה מאוד מפרגנת, באתר חדשות ראשי, שעסקה ב- 100 סיבות להגיע לירושלים. לצד זה ישנה התעוררות של בלוגרים העוסקים בתיירות שקוראים לעלות לירושלים ולבקר בשלל האטרקציות המוצעות בה. אבל גם מבחינה מינהלתית קורים דברים מעניינים שמטרתם להעצים את העיר כולה.
המלחמה להשאיר את תאגיד השידור החדש בירושלים (כלומר, כשמו כן הוא "כאן") מסמלת עבורי מאבק אמיתי להשארת בירת ישראל כבירת התקשורת גם כן. להבהיר שכאן הכל קורה, כאן מתבצעות ההחלטות החשובות ביותר כמו האירועים החשובים ביותר. בנוסף, החליטו לאחרונה ועדות התכנון המקומית והמחוזית שלא לאפשר להרחיב את קניון מלחה בצורה דרסטית, על מנת שלא לפגוע במסחר ברחבי העיר, ובעיקר במרכזה.
רובכם אולי תגידו שזה חבל מאוד לא להרחיב את הקניון המרכזי היחיד ברחבי העיר, אבל חיזוק מרכז העיר הוא החלטה חשובה לא פחות. מדובר בבתי עסק (וותיקים כחדשים) שספגו מהלומה לא פשוטה בזמן בניית הרכבת הקלה, וחווים ירידה רצינית במכירות בכל פעם שקורה פיגוע. לא סתם מרבית בתי העסק שנסגרו בעיר הם ממרכז העיר. חיזוקם יהווה חיזוק העיר כולה. זה כולל, מבחינתי, גם פתיחת עסקים מסוימים בשבת כמו קיוסקים, פאבים ומסעדות.
בחודש האחרון יצא לי לבקר בירושלים עם חברים מבחוץ בשעות הקטנות של הלילה. חוויתי ירושלים חדשה מבחינתי- ירושלים ערה. ירושלים חיה. יש בה צעירים ומשפחות שמטיילים בשעות-לא-שעות. בין אם מדובר במתחם התחנה השוקק חיים, בממילא הציורית או בשוק הססגוני- כולם שם. כל הזמן.
אולי זו חוויה של בחורה אחת שמאוהבת בעיר שלה, אבל כשטיילתי עם חבריי היה ניכר כי גם הם שמים לב לרוח החזקה שנושבת בעיר ומעיפה תרבות וחיים לכל עבר. העיר נותנת תשובה חדה וממוקדת לכל מי שחשב שירושלים ממזמן לא שייכת לצעירים. אז ידידיי, ירושלים של כולם והיא מוכיחה את זה כל פעם מחדש.
לא מאמינה בתבניות ולא מאמינה במסגרות. תפסיקו להשוות אותה לערים אחרות ותפסיקו להשתמש בה כדוגמא שלילית. מדובר בעיר שמתקיימת בזכות עצמה. נכון- יש מקום לשפר תשתיות (למשל, איכפת לכם לתקן את הכבישים בעיר הזו, רבאק?) ולהרחיב אפשרויות (למשל, לתת לחברות הסעה מסובסדות להפעיל תחבורה בשבת באזורים ראשיים)- אבל את זה אפשר לומר על כל מקום בעולם. בירושלים יש כוח פנימי שמניע אותה, מחד, למודרניזציה של היי-טק, תרבות ופנאי, ומאידך, משמר את ההיסטוריה הנדירה של העיר הזו.
ואפיזודה קלה לסוף, השבוע ראיין אותי חבר על המקרה בו נתפס מחבל צעיר שניסה לפוצץ עצמו ברכבת הקלה במרכז העיר. הוא שאל אותי להרגשתי ואני מיד עניתי בנחרצות: "אף מחבל לא ישבור אותנו! אנחנו נמשיך לצאת ולבלות!". עובדת קיומה של ירושלים והחיים בה הם ההוכחה הצדקת לניצחונה של ירושלים על טרור ופחד. זו עיר חזקה שמתרוממת מכל משבר ונוחתת על שתי הרגליים האחוריות שלה. ומי שלא טוב לו… טוב, אתם יודעים את ההמשך.
