פורים זה זמן נהדר לצאת קצת מהארון הפרטי שלך ולהיות מישהו אחר או משהו אחר. זו הזדמנות נהדרת להניח בצד את כל הבושה והמבוכה ולהיות שונים ומוזרים בעיני מה ש"מקובל" או נחשב "נורמלי". אבל יש אנשים שעבורם זו מנטרה לחיים, ולא רק יום בשנה. יש אנשים שמחכים להיות אמיצים ומלאי ביטחון לעמוד מול כולם ולומר: "זה אני".
כבר כתבתי פה על קהילת הלהט"ב שחיה ובועטת בירושלים, אבל השבוע עברתי חוויה נוספת שבה הכרתי ירושלים אחרת. המסר לא השתנה- רק רמת ההתפעלות שלי מהארגון ואחוות האחים שבה נתקלתי השבוע. אחד מחבריי קנה לנו כרטיסים למסיבת גייז בעיר, ואני זרמתי: הזדמנות להתלבש כמו ג'וליה רוברטס ב"אישה יפה" מבלי לפחד מהטרדות-מיניות-לא-מכוונות (לא, אין תמונה להמחשה הפעם). כבר בצהריים עמדתי להתחרט כששמעתי שטווח הגילאים הוא 18-30. זה טווח גדול מדיי של גילאים- על גבול הפדופיליה- עבורי. אבל מכיוון שזו מסיבת גייז, ולי אין מה לחפש שם- שוכנעתי והתרציתי.
הגענו למועדון נחשב בירושלים. מאוד גדול, מאוד מרשים. בכניסה עמדו לצידנו זוג הומואים נשוי (בערך בגילנו) וזוג לסביות מבוגרות (לבושות בגדי סאדו- מאזו), על עמדת הדי ג'יי- אישה (מרענן, ויש לומר שהיא הייתה ממש טובה) וסביבנו קהל בוגר של זוגות מכל המינים מכל הצבעים. הרגשתי נהדר עם העובדה שלא היו שם ילדים קטנים, פחות נהדר עם העובדה שכולם היו זוגות. קינאתי ממש, מודה.
התיישבנו על הבר העליון. בוחנים תחפושות, נכנסים לאווירה. הייתה מוסיקה מעולה ותחפושות נהדרות. המסיבה הייתה שיתוף פעולה של התא הגאה באוניברסיטה העברית וארגון "חברותא" של הומואים בני החברה הדתית, ולכן הקהל היה ברובו הומואים מהמגזר הדתי חבושים כיפה על הראש ומסיכה על הפנים. רק שהמסיכה האמיתית הוסרה. לגמרי הוסרה. הם רקדו, השתחררו והיו פתוחים עם המיניות שלהם ועם בני מינם. הכרתי שם מספר אנשים, שביום-יום ביישנים לגמרי, ובמסיבה רקדו כאילו אין מחר. האם זה פורים או שמא העובדה שהיו בקהילה והרגישו בנוח?
למרות שהגענו ב23:00 בלילה ("מוקדם" בסלנג המסיבות), המסיבה התחילה להתמלא, ותיק תק לא היה מקום לזוז ברחבת הריקודים. הבטתי מלמעלה על הקהל שרקד שם למטה. מלא אהבה, מלא תובנה ואמונה, מלא באומץ לב ומלא בגאווה. כל אחד בחר לו את הסביבה המתאימה לו לצמוח ולגדול ואת זו שתעשה אותו מאושר ונינוח. זה יישמע מוזר, אבל פתאום קלטתי כמה פשוטה יכולה להיות אהבה, שאינה פשוטה כלל וכלל.
המסיבה הזו הביאה אותי למספר תובנות שגרמו לי, פעם נוספת, להיות גאה בעיר שלי. תחילה- לא ראיתי כל כך הרבה חובשי כיפה במקום אחד מאז כיפור האחרון. שנית- מתקיימת פה קהילה להט"בית מדהימה, גדולה ממה שחשבתי ומאוחדת. זה, לבדו, מרשים מאוד בעיניי. ודבר אחרון- אפשר לעשות מסיבת הומואים ולסביות מבלי להיות סליזים ומגעילים. היה שמח, היה כיף ולא הרגשתי בתוך אורגיה ענקית- וי ענק (ומידע חשוב!).
אני אדם מאוד משוחרר ונטול רסנים. כל מכריי יודעים זאת. מעטות המסכות שאני עוטה על פניי. אני "יצאתי מהארון" המחשבתי לפני שנים רבות. אחרי ערב כזה אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם להיות אמיתיים לעצמכם ומשוחררים יותר, ובעיקרון- לצאת מהארון שבו אתם נמצאים. להשתחרר מתפיסות, להשתחרר מדעות קדומות ובעיקר- לפתוח את הראש. אין גיל ללמוד דברים חדשים ולהתנסות בדברים חדשים. אין גיל לגלות דברים על עצמך, ואין גיל להפסיק לפחד. בהצלחה.
