כולם מדברים על הסיקור החדשותי בעת הפיגועים האחרונים, בייחוד הפיגוע בתל אביב. היצר החדשותי, בשם "אלוהי הרייטינג", הוא לפרסם כמה שיותר דם ודרמה, כשבצד השני, יש את עשיית הטוב והערבות ההדדית שמחברים בינינו, והם גם התשתית לפועלם של הארגונים החברתיים והעמותות. הטוב הזה, לא תמיד תופס כותרות.
אנחנו כבר לא מתעסקים במה יותר חשוב אלא במה שיותר מושך, דרמטי, פרובוקטיבי או מעורר רגש אצל הצופה, ולרגע נדמה ששכחנו את המהות של החיים עצמם. החיים של הציבור לא קורים בכנסת, או בין כתלי משרדי הממשלה. החיים עצמם הם הישרדות יומיומית- בתוך מצב כלכלי ירוד. בתוך מצב בטחוני ירוד. בתוך מצב מדיני ירוד. דווקא עכשיו, אחרי קורונה, שנים ללא תקציב מוסדר וחילופי שלטון, הארגונים החברתיים זקוקים להכי הרבה תקשורת וחשיפה ודווקא הם תמיד נדחקים לסוף התור.
יש משהו אירוני בוויכוחים הפוליטיים- אלה שנערכים על גבי הרשתות החברתיות או בראיונות התקשורתיים: כולם מדברים על הארגונים החברתיים ועל חסרי הישע – שואלים "לאן הולך הכסף" או מסבירים "לאן כדאי שהכסף הזה יילך", אבל, בפועל, זה רק כלי להתנגחות אחד בשני. בפועל הם מקפיצים את הבשר העסיסי אחד אל השני מעל ראשיהם של ה"רעבים".
ברור לי שאותם ארגונים לא יכולים להתחרות, תקשורתית, בנפילת הממשלה או במצב הבטחוני. אבל בתוך כל אלה, בואו תסתכלו איך הם- והאנשים שהם דואגים להם- מושפעים מהמצב. כשאתם מדברים על יוקר המחיה- אתם לא סופרים אותם. כשאתם מדברים על המצב הבטחוני- אתם לא חושבים על המוגנות של אנשים עם צרכים מיוחדים בסיטואציה כזו. כשאתם מדברים על נפילת הממשלה- אתם לא חושבים על החוקים, התקנות והתקציבים שמוקפאים עד להקמת ממשלה וקואליציה חדשות. זה משפיע עליהם.
המדינה שלנו בנויה בצורה כזאת שדרמה תישאר לידנו או לצידנו. כמעט אף פעם אין מקום לסתם חדשות טובות. כיועצת תקשורת לארגונים חברתיים אני אומרת בגאון: האנשים האלה מעניינים ואפילו הרבה. רק ביום המעשים הטובים האחרון קיימנו עם הדיירים של "אקים ירושלים" תצוגת אופנה מדהימה. ההורים שלהם היו בהלם לראות אותם מסופרים יפה, לבושים בהדר ואת הנשים – מאופרות ומגונדרות. והם לא התהלכו בביישנות. ההפך- הם צעדו בגאווה על השטיח האדום, ואפילו דפקו "פוזות" למצלמה. אירוע מרגש וייחודי לכל הדעות. אבל לא הייתה התעניינות תקשורתית רבה.
חשיפה של אירוע כזה לא מביאה איתה פרסום ותהילה. היא עוזרת לארגונים החברתיים לגדול ולהמשיך ולדאוג לעולם טוב יותר. היא מפתחת בקרב הציבור סובלנות עמוקה יותר לאנשים שחיים בשולי החברה. לאנשים שעוברים יום-יום התמודדות עם אתגרים – פיסיים או כלכליים או בטחוניים או חברתיים. העבודה על התודעה לא פחות חשובה מהעבודה על הרייטינג. אפשר לתת מקום לרייטינג, אבל אי אפשר לתת לו לשלוט בנו.
