אשר קרביץ, סופר ירושלמי בן 47 הוציא בעבר את הספר המצליח"הכלב היהודי",מוציא בימים אלה את ספרו הרביעי. קרביץ אינו משתעמם לרגע. בבוקר הוא יושב על המקלדת וכותב את סיפוריו, בצהריים הוא יושב במטוס אולטרא-לייט שהוא לומד להטיס, בערב הוא מטפל בשני כלביו, בומה ומוקה, ובסופי שבוע הוא יוצא למסעות צילום בארץ ובאפריקה. חוץ מזה, הוא מלמד מתמטיקה וספרות באוניברסיטה. בין לבין הספיק קרביץ להיות חוקר ביחידה לפשעים חמורים ולהשתתף במשלחת הצלת קופים בקמרון
"כלב יהודי" הוא סיפור שובה לב המסופר דרך עיניו הבוחנות של כלב ושמו כורש, שנולד ב- 1935 למשפחה יהודית בגרמניה של טרום ימי המלחמה, גרמניה של אנטישמיות, של חרדה מפני הבאות ושל חוקים נוקשים. דרך עיניו הנבונות של הכלב אנו זוכים להכיר את המשפחה, על גווניה, ובעיקר על תבשיליה המאוד יהודיים. כורש הוא כלב שרואה בעיניים נכוחות את זוועות המלחמה, ולזמן מה הוא עובר לצדו השני של המתרס, אך נאמנותו גוברת על הכול. זהו כלב שחווה התגלויות שמימיות בהקשר תנ"כי. הספר הוא שירת הלל לאהבה בין אדם לכלב בימים שבהם לכלב לא היה במה לקנא באדם.
הספר זה שונה מאוד מהספר האחרון שכתבת ?
"אכן, אין שום קו מחבר בין הספרים הקודמים, שעסקו בתעלומות בלשיות, דוגמת 'ריבוע קסם' ו'אני מוסטפא רבינוביץ", המתאר את קורותיו של לוחם דובדבן".
בפרפראזה הייתי אומר שהספר הזה הוא שילוב של "קופיקו בשואה" ו"לאסי שבה הבייתה' ?
"בספר הזה אתה מגלה די מהר שהוא דומה לריף באילת – מתחיל מאוד מתון, ואט-אט ישנה צלילה מהירה למטה".
מאין מגיע לפתע הרעיון ליצור ספר שמתאר דרך עיניים של כלב את קורותיה של משפחה יהודית בשואה?
"אלו הם נושאים שאני מתעסק בהם שנים. אני מגדל כלבים 20 שנה. נושא השואה קרוב אליי גם כי חלק ממשפחתי נספתה שם וגם כי בהיותי נער נטלתי חלק במשלחת הנוער הראשונה לפולין. באותם זמנים זו לא הייתה חוויה שכיחה. אני זוכר שאיך שנחתתי בארץ חיכתה לי מונית בפתח נמל התעופה, לקחת אותי היישר אל מלאכי חזקיה, שדר הרדיו, שרצה לשמוע על התרשמותי מאותה חוויה. ואז הוא מעלה אותי לשידור ושואל אותי: 'מה אתה רוצה לספר לנו על הנסיעה שלך לפולין?" ואני לא ידעתי מה לומר כיוון שעדיין לא עיכלתי את החוויה. באופן נחרץ אמרתי לו שאני לא רוצה לספר על זה. חזקיה לא התבלבל ועבר למרואיין הבא. בוקר אחד, אני זוכר זאת, צץ לי הרעיון בראש. ישבתי והתחלתי לכתוב. שלא תחשוב שזה היה קל. שלוש שנים לקח לי לכתוב את הספר, כשכל פעם ישנם ייסורי עריכה, תיקונים ושינויים".
יש קשר בין הדימויים בספר לדמויות בחיים שלך ?
"ישנו קשר, אך הוא מאוד אוורירי. לאורך כל הסיפור יש מארג של אזכורים תנכיי"ם שרץ במקביל לספר. אני לא לוקח את הציטוטים מילה במילה, אלא עושה עליהם פרפרזות מנקודת המבט הכלבית. באזכורים הללו אני משבץ גם אנקדוטות, למשל במשפט מהספר שבו האל הבטיח לאברהם שהוא ייתן לו ולזרעו את הכנעני והחיתי – ואני הוספתי: 'ואת הדלמטי'".
"ויאמר אליי: 'יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך אומצות ונקניקיות ולא שאלת נפש אויב, הנה עשיתי כדבריך. נתתי לך לב חכם ונבון, אשר כמוך לא היה לפניך, ואחריך לא יקום כמוך, כלב בכלבים כל ימיך. וגם לזרעך את הארץ ואת הכנעני ואת הדלמטי…' (ע"מ 61)".
אתה מנסה ליצור גיחוך ולהציב את כל הנושא באור קומי ?
"אפשר גם לראות זאת באור כזה, אך זה לא רק זה. בקריאה שנייה עולות פה שאלות כבדות משקל, שאפילו מומחי הביולוגיה מתחבטים בהן. למשל, אפשר לשאול האם נצפתה התנהגות דתית אצל בעלי חיים? והתשובה היא כן, בדרך כלל. יש זואולוגים המזהים דפוסי התנהגות בעלי אופי מיסטי אצל חיות. בוא נרד רגע מהאולימפוס הזה, שמזהה בהכרח הבדלים בין חיות לבני אדם, ואז אולי יהיה ראוי לשאול את השאלות הללו. אני בטוח שכלבים לא ממש מבינים אותנו, וההפך. אם אתה מניח שיש אלוהים, אז גם אתה צריך לשאול את עצמך האם הוא מתגלה רק לעם אחד או ליתר העמים, ואם הוא מתגלה לבני אדם, אז למה שהוא לא יתגלה ליתר ברואיו? אז איפה עובר הגבול בין בעלי חיים לבני אדם?
"יש כאלו שיאמרו שרק אצל בני אדם אתה מוצא התנהגות זנותית וחוש הומור, אז אני רוצה לספר לך שלכלבה הקודמת שלי, וואווא, היה בהחלט חוש הומור כאשר היא הייתה עושה לי טריקים. ולגבי זנות, ישנו תיעוד מצולם של קופים שבזמן שהם תינו אהבים הם החזיקו בננה מעל ראשה של הקופה, ושהיא ניתנה להם כפיצוי בסוף המעשה".
מי היה ההשראה לכורש, גיבור הספר ?
"היו כמה וכמה. חלקם היו כלבים שגדלו אצלי. חלק מההשראה באה מציור שחבר שלי צייר. תראה אני לא המצאתי את הגלגל, ומה שאני עושה מונח על 3,000 שנה של ספרים, שהחלו בתנ"ך, וגם ספרים שנכתבו על כלבים".
אז זה סוג של מחווה ?
"לא הייתי מגדיר זאת כך. וגם השם הזה, 'הכלב היהודי', מבחינתי מאוד מתבקש מאליו להניח אותו על תשתית בת אלפי שנים, ולא על עוד דת שנוצרה זה עתה, כמו הסיינטולוגיה ודומיה".
"…מוכרי העיתונים הרבו לקרוא קריאות ולהכריז באוזני העוברים והשבים. קריאותיהם עסקו באיזה טיפוס שכונה היטלר. אוצר המילים שהספקתי לרכוש סייע לי להבין מתוך דבריהם של מוכרי העיתונים שלהיטלר, בדיוק כמו לי, חשוב מאוד עניין הטריטוריה…" (עמ' 40).
אתה מגיע ממשפחה מסורתית ?
"כן, והוויית עולמי נטועה גם שם. אני משתדל לשמור באופן קליל על חלק מהמצוות".
לא הגיעו אליך תגובות על שימוש זול בנושא השואה?
"זה לא חוכמה לקרוא פרק אחד או שניים. גם אם תקרא את התנ"ך באופן חלקי,תגיע למסקנות שגויות. ואני רוצה לספר שהיו לי חששות שיגידו, חס וחלילה, שיש פה זילות של הנושא, והייתה לי הפתעה מאוד נעימה מעצם העובדה שאף אחד מאלו שקראו את הספר לא חשב כך. ואפילו יותר מזה, פנו אל ההוצאה ("ידיעות אחרונות") אנשים דתיים מאולפנות ומישיבות, וביקשו את הספר במבצע. זהו אמנם כלב חריג, אך הוא כלב בתוך משפחה יהודית".
"…בחצות הליל נגלה אלי חיזיון בחלום. האנושות כילתה עצמה. גם את החי נטלה עמה אל האבדון. נותרתי אך אני לבדי. שארית על ארבע. כלב פיוטי ותלוש המשוטט בין חורבותיו של עולם נכחד. והנה אני מהלך בקניון צר – נחל חרב מתפתל ואינסופי. מן הסלעים הגדולים הביטו בי פני אבותיי. ענני השמיים התקבצו לשרטט דמות כלב עליון בשמיים […] כלב המרומים נבח בקול עמוק, לך לך מארצך וממולדתך" (עמ' 121).
