לא קל להשתנות. בשום גיל, בטח לא בגיל 35 ובטח לא אחרי כל כך הרבה ניסיונות, דעות ואמונות שמלוות אותך. כל חוויה, כל סיטואציה שנכחת בה, לימדו אותך משהו חדש על עצמך ועל דרכי ההתמודדות שלך עם המצב. לפעמים את מגיבה באדישות, לפעמים בהומור ולרוב- חרדה, קלה עד קשה, מאיך הסיטואציה תשפיע עליך, עכשיו ובעתיד.
כשאני חושבת על זה, לאורך כל השנים החוויות הלא נעימות שקרו לי קרו בהפתעה גמורה. שום הכנה אמיתית לא הייתה לי לאובדן של דוד אהוב, או חברים קרובים שאבדו בפיגועים ובמלחמת לבנון השנייה. הכל קרה בבום. תרתי משמע.
האובדנים הפתאומיים שחוויתי בחיי גרמו לי לקחת את החיים ברצינות גמורה, לפחד עמוק מאובדן- מרכוש ועד בני משפחה וחברים קרובים. הפחד הזה חילחל לי גם לזוגיות. כל זוגיות שהייתה לי לוותה בחרדת נטישה. להיות מונע מחרדה כזו הורס כל מערכת יחסים- בעבודה, עם חברים וכמובן – באהבה. את הופכת להיות אדם תלותי, מרצה, שתלטן ובעיקר- מתוסכל.
זו הסיבה שלא עזבתי דירת חדר עשר שנים. כל פעם שניסיתי לעזוב צץ תירוץ אחר וויתרתי. יחידת הדיור הייתה קטנה לכל הדעות, אבל בעל הבית היה נחמד והמחיר כלל הכל, אז לא הייתי צריכה להתעסק עם חשבונות- העיריה, הגיחון, חברת חשמל, ספק האינטרנט או ועד בית. בקיצור, הטוב, הנוח והמוכר. טוב, לפחות הנוח והמוכר. בסוף שיניתי. התמודדתי עם הפחדים. אין ברירה.
המדינה שלנו גם צריכה שינוי. כימנית וירושלמית אני מודעת שמה שכתבתי עכשיו יכול להלהיט את הרוחות נגדי- כי הרי יאיר לפיד, גדעון סער ואביגדור ליברמן הם "גוש השינוי" שמכיל גם את מרצ והעבודה, ואיך אני מעזה לתמוך בהם. אבל אפשר להירגע- לא לכך התכוונתי.
אני מאוד רוצה ומאמינה בממשלת ימין שדוגלת בשוק חופשי והפחתת רגולציה. באידיאל, אם סופרים מנדטים, קיימת ממשלה כזו. ממשלה של איזונים ובלמים. ממשלה שתשמור על ישראל גם "יהודית" וגם "דמוקרטית". ממשלה שמכילה רוב ימני מובהק. כשאני חושבת על הפוטנציאל של מפלגה שמכילה גם את סמוטריץ וגם את ליברמן- סיטואציות ביטחונית כמו אלה שחווינו בימים האחרונים- לא חוזרות על עצמן!
אם יתנו לכל אחד את התפקיד שלשמו הוא נבחר- לא אמורה להיות כל בעיה. אם נוריד את מלחמות האגו אזי ישראל ביתנו ותקווה חדשה יכולים לקבל את משרדי הפנים והחינוך; כחולבן יכולים להישאר בביטחון, הציונות הדתית למשפטים; ימינה לביטחון וכלכלה; ש"ס ויהדות התורה בדתות, ברווחה ובפריפריה והיתר נשאר בליכוד- ואנחנו מרוויחים כאן ממשלה יציבה, הגיונית שתמנף את מדינת ישראל גבוה ולמקום טוב. וכן, גם תוביל לאחדות יחסית בעם. אני אפילו אלך איתכם עוד צעד- יש עתיד למשרדי התרבות, הבריאות והחינוך. זה הגיוני וזה ישים כבר מחר בבוקר. לא צריך רוטציות ולא צריך לבלגן את המצב.
"אז מה השינוי פה"? אתם בטח שואלים. ובכן, זה השינוי. שחרור ממלחמות שנאה ואגו, אחדות אמיתית, וויתורים ופשרות. אנחנו אחרי שנתיים מאוד קשות במדינת ישראל ולפני שנים מאתגרות- ביטחונית וכלכלית. אין אדם שאני סומכת עליו שיוציא אותנו מזה כמו בנימין נתניהו. ולא רק אני אומרת את זה. כל סקר מראה בדיוק את אותו הדבר: כשנשאלים מי הכי טוב לנהל את המדינה או להוציא אותנו מהמשברים- נתניהו מוביל באחוזים ניכרים.
הוא לא צריך להיות מנהיג לנצח. הגבלת הקדנציה הייתה צריכה לקרות כבר בימים של בוז'י ולבני, אי שם ב-2015. אני מאמינה שאם היו חושבים על זה אז, זה היה מונע המון מלחמות מיותרות. מלחמות שמתקיימות על הגב שלנו. מלחמות שמכניסות את העם שלנו לפחד וחרדות עמוקים. מלחמות שכבר אף אחד לא זוכר למה התחילו ואף אחד לא יודע איך יסתיימו.
