זהו. נגמר. סופו של עידן. "עצוב" זעקו הכותרות. "בושה" אמרו הפוליטיקאים. "ברוך שפטרנו מעונשו של זה" גיחכו עיתונאים אחרים. מה האמת? מה נכון? אין אמת אחת ואין מעשה נכון. יש עובדות ומתוך העובדות יש את הפרשנות וממנה תצא האמת של כל אחת ואחד מאיתנו. אם לומר את האמת, רשות השידור הייתה אירגון חסר טעם, לא יעיל ובזבזני. אירגון שאף אחד ואחת מכם לא נהנו לשלם לו כל חודש אגרה.

ונכון, היו בו דברים טובים. הם ניסו לשדרג את החדשות. הביאו סאטירות מצוינות כמו "היהודים באים". והארכיון של הערוץ הוא מהמפוארים ביותר בישראל. ועם זאת- היה חסר בערוץ ברק וחיוניות. אז על זה לשלם משכורות עתק? על מה ולמה? וכשאי אפשר יותר לשלם את משכורות העתק, מה עושים? סוגרים את המפעל!

חברים, ערוץ 1, ולמעשה כל מערכת "קול ישראל" עשו את עבודתם נאמנה אבל ללא כל עניין. ביחס למתחרים הן מעולם לא הרגישו צורך לרוץ ולהתאמץ עבורנו- הציבור. הציבור שלמעשה משלם להם. בשנות ה-2000, כשמסביבה עולים ערוצים ותכנים בתחרות חופשית, "קול ישראל" הפכה עצלנית וחצופה מתמיד. הם הגישו תכניות בצורה חובבנית, נתקלו בבעיות טכניות רבות וויתרו מהר מדיי על תכנים איכותיים. בינינו, כמה אפשר לראות "פרפר נחמד" בלופ?

אפילו השדרן שנבחר לשינוי אמיתי- יעקב איילון- הבין שסוס חולה כזה אי אפשר להחיות ונטש אותו לדרכו. לאן? לערוץ מקוון שנוצר מטהרת התחרות החופשית בישראל. וככה זה צריך להיות- שוק חופשי של תקשורת אמיתית בישראל. תאהבו אותו או לא, שר התקשורת הנוכחי, הלא הוא ראש הממשלה, אומר בכל הזדמנות שהוא שגה עם נושא התאגיד כי חשב שהוא יביא להעצמת התחרות החופשית ומשזה לא קרה- התחרט על הקמתו. בשורה התחתונה, ואמרתי זאת בעבר, אין צורך של ממש בשידור ציבורי שלא באמת מייצג את הציבור שמשלם לו ומממן אותו.

לגבי הצורה שבה הוא נסגר- מסכימה ביותר שהדבר נעשה בחופזה וללא מחשבה. ואם נעשה במחשבה תחילה הרי שמדובר ברשעות לשמה- ולא חשוב מה עומד מאחורי ההחלטה. מדובר באחד הערוצים שעשו כאן היסטוריה, וגם אם הנהלתו הייתה מושחתת מן היסוד, מדוע לא ניתנה האפשרות לעובדיה להיפרד מהציבור, אותו שירתו, בצורה הראויה, עם מילות פרידה נוגעות?

קראתי איפשהו מאמר דעה שאמר בצורה  מדויקת: אם היו נותנים לעובדי הערוצים עוד כמה ימים התרעה מראש הם היו עושים כזה בלאגן שהם היו יוצאים נלעגים, וייתכן והפוליטיקאים האמונים על ההחלטה היו יוצאים נשכרים תקשורתית. בדרך שבה זה קרה הם יוצאים "הדמות הרעה" וזה דימוי שקשה להשתחרר ממנו.

מה שבטוח כעת זה שהממשלה הנוכחית מחויבת לשמר את הארכיון המפואר והענק של 49 שנות שידוריו של הערוץ הראשון. מדור בפיסת היסטוריה, חתיכת היסטוריה, שמחזיקה את שנות התעצבותה והתפתחותה של מדינת ישראל בין כתליה, וזה המינימום שאנו חבים לציבור שלם שבכל זאת הרגיש סנטימנטים לארץ ישראל הישנה והטובה שבקעה מהמקרן. לשידורי החדשות (חרף התקלות); לשידורי האירוויזיון שחיברו אומה שלמה סביב שלוש זכיות מרגשות (והלילה שידרו בפעם האחרונה) ולתכניות עבר שליוו את סופי השבוע, הבקרים ואחרי הצהריים של אומה שלמה.

אני מאחלת לעובדי רשות השידור, (חלקם מחבריי) שינחתו במהרה. אני נוטה להאמין שבשורה התחתונה כולם בסך הכול רצו להתפרנס בכבוד תוך שהם נוטלים חלק, ולו קטן, במפעל שהוא חלק מאומה שלמה. ממדינה שלמה. ובנימה אישית, הפרידה מערוץ 1 (אני לא נפרדת מרשת ב' כי לא תמיד האזנתי לה) היא קשה לאדם נוסטלגי כמוני ובאיזשהו מקום אני שמחה שגדלתי יחד עם הדמויות והתכניות שהוא סיפק לי (אותן דמויות שהיום עוטפות אותי בחיי היום-יום שלי), כי זה יגרום לי תמיד להסתכל אחורה בחיוך נסתר ולומר: "פעם היה נהדר".

 

 

 

10 הערות

להשאיר תגובה