סליחה מראש אם זה יישמע לכם קצת "נשיא המדינה" מצידי, אבל אני מרגישה שאני צריכה להתנצל בשמנו, ילידי הארץ, בפני העולים. כל עולה באשר הוא, לא חשוב מאיפה הוא הגיע. כל פעם מגיע איש דת, כזה או אחר, ומחליט שעדה או עלייה אחרת לא באה לו טוב בעין, אז הוא פותח חזית. ואז כולם מתעצבנים ופותחים מחנות וישראל כזירת איגרוף אחת גדולה, בדרך כלל לא בין העולים לילידי הארץ, אלא דווקא בין כולם לאנשים דתיים. שלא בצדק.
ובכן, אני לא נשיא המדינה, ואולי גם זה נשמע ממש מתנשא שאני מתנצלת על משהו שלא בידיים שלי להתנצל עליו, אבל כן חשוב לי להבהיר משהו לעולים בפרט ולישראלים בכלל: "כולנו עולים". נכון, אני דור חמישי בירושלים, אבל בשלב מסוים סבתא רבא של סבתא רבא שלי עלתה לארץ. וגם סבא וסבתא שלי, עליהם השלום, עלו לארץ. ובכלל, ארץ ישראל היא קיבוץ גלויות אחד גדול כשבמקור אבותינו נולדו וגדלו בה ואז גורשו בשל אלימות והסתה למדינות אחרות. סיפור חיינו כיהודים.
וזה לא סיפור של עדה אחת. לא רק הרוסים חטפו אנטישמיות בברית המועצות ואמרו להם ללכת הביתה. לא רק האתיופים סבלו גזענות בשל מוצאם. יש כאן בליל שלם של עדות עם אותם סיפורים. אותם סיפורים, אבל זיכרון מאד קצר. כולנו שוכחים מאיפה באנו ומה עברנו.
קל, בישראל של 2020, לשכוח שהייתה שואה ופליטים- פליטים עלו לארץ, שבורים ומוכים ובעיקר- בלי כל הרכוש והמעמד שהיה להם באירופה. קל לשכוח שהיו עליות ממרוקו ועיראק ותימן וכורדיסטן ומצרים וסוריה, וגם אליהם התייחסו כמו לאנשים סוג ב'. קל לשכוח שגם סביב בני העדה האתיופית היו שאלות של יהודי או לא יהודי. כל הזמן קיימות. וכל בני עדה, גם אלה שנולדו בעשור האחרון, חווים גזענות או הדרה בשלב מסוים כשאיזה ילד-חסר- חינוך חוזר על דברי הוריו (או מי בקרבתו) וקורא לילד אחר: "תימני מסריח" (למרות שחוץ מצבע עורו, הוא כבר דור שלישי בארץ).
אחרי 70 שנים, אנחנו כבר לגמרי צריכים להיות במקום אחר. אנחנו לגמרי צריכים למנוע התנהגויות כאלה. אנחנו לגמרי צריכים לשנות סגנון דיבור כזה אחד כלפי השני (ולא חשוב אם הוא תפס לך חנייה או אם היא עקפה אותך בסופר). אנחנו לגמרי צריכים לראות בכל אדם שעובר ברחוב כאח-על-מלא ולא חשוב מוצאו, צבע עורו או, כן, התנהגותו (אז מה אם הוא שיכור ורוסי? ראיתי שיכורים מרוקאיים ושיכורים תימנים ושיכורות אשכנזיות ושיכורות אתיופיות. די עם הסטיגמות).
לפני כמה ימים, זמן קצר אחרי פטירתו של מוטי בן שבת ז"ל מנהריה, שקפץ להציל משפחה מטביעה וטבע בעצמו, כתבה מישהי בפייסבוק פוסט שנפתח ואף נסגר במוצאו ומראהו של בן שבת. אני מתביישת אפילו לחזור על הדברים, אבל המסר פה חשוב מאד. היא כתבה שביום אחר כשהיא הייתה שומעת את השם או רואה את הפנים שלו היא הייתה חושבת שהוא ערס, אבל הוא בעצם, במעשהו, הפך להיות גיבור, מלאך ושינה לה את המחשבה. ממש מילות פרידה מאדם גיבור כמוהו. אשת חיל מי ימצא. גם אם כוונתה הייתה טובה, המילים (ששותפו, לא ברור באיזה הקשר, בעמוד המצליח "פוליטיקלי קוראת" והוסרו אחרי התגובות הקשות שהיו שם) היו נוראיות. למה ערס? את מכירה אותו? מה הקשר למוצא שלו? והכי אירוני שהאיש טבע בניסיון להציל אדם עם מבטא רוסי.
למה אני מספרת לכם את הסיפור הזה? לא כדי שתתעצבנו עליה (אולי כדי שתימנעו מכתיבה טיפשית כמו שלה), אלא כדי להראות שאדם קם והציל אדם, וזה עלה לו בחייו. ובאותו רגע הוא לא חשב אם הוא רוסי, או ערבי או יהודי בכלל. הוא ראה אדם שצריך הצלה. אדם וזה מה שחשוב (וזה המקום לציין את גם ערביי הצפון הנהדרים שהגיעו לסייע לתושבי נהריה בזמן ההצפות). במותו, הזכיר לנו מוטי ז"ל מהי ערבות הדדית ואחוות אחים. יהי זכרו של מוטי בן שבת ברוך.
חזרה מהמציאות. שימו לב שהתבטאויות כמו של הרב הראשי יצחק יוסף, קורות בדרך כלל בזמן בחירות (ובשנה האחרונה השיסוי הזה קורה יותר מהרגיל כי אנחנו לקראת מועד ג'). אנחנו, כאנשים, צריכים להתעלות מעל הכותרות האלה. להפסיק לשתף פעולה. אין לאדם ממוצא רוסי סיבה להסביר למה מגיע לו להיות בארץ, ברשתות החברתיות או על גבי התקשורת. אין לבן העדה האתיופית סיבה להוכיח את ישראליותו בפני אף אחד. כשאדם עוזר לאחר, אין סיבה להדגיש את מוצאו. באותה נשימה, כשאדם יורד לדרך רעה אין סיבה להדגיש את מוצאו. הדרך היחידה שכולנו צריכים להתנהג בה היא דרך ארץ. היא יחס הוגן לאחר. יחס שווה. יחס מכבד. עכשיו תקשיבו לשלמה ארצי כי הוא יודע מה הוא מדבר.
