הירושלמית: הכאב הזה מכה בי עוד

כאב זה דבר חזק ועוצמתי. היה זה אריק שרון ז"ל שאמר: "עוצמת הכאב אינה פוחתת עם השנים; רק המרווחים בין הדקירות ארוכים יותר". לאורך השנים שחלפו מאז שנת 2002- השנה שבה איבדתי שלושה מחבריי בפיגועי טרור- הזדהיתי יותר ויותר עם המשפט הזה. הבנתי שזמן לא מרפא את הכול. אולי זה רק הזמן שלי.

לא. לא נתקעתי בדצמבר 2001 שבו התפוצצו חבריי ב"קצפת" בעיר. לא נתקעתי בפברואר 2002 שחטפו את אימו ואחותו של החבר הכי טוב שלי דאז ורצחו אותן בדם קר. לא נתקעתי גם ביוני 2002 כששני לא הגיעה ליום הכיף בבריכה. לא נתקעתי, אבל אלה תאריכים שנעוצים בי. עמוק. איך אפשר לשכוח? הרי הם היו חלק בלתי נפרד מחיי, כל אחד בזמן אחר ובמציאות אחרת. חיים שהותרתי מאחור.

חלקכם תגידו לי "שחררי, זה מאחוריך". אבל זה לא. משהו בארכיון הלב דורש ומתעקש שזכרם יישמר. ולכן, רק הפעם, ברשותכם, אני רוצה להקדיש את הטור הזה להם. לחברים שלי:

גולן- את גולן הכרתי בכיתה ז'. הוא היה בז'4 ואני בז'1. גרנו באותו רחוב בפסגת זאב. מצאתי בו חבר אמת וידיד נפש. בכל יום שישי אימא שלי (שליט"א) הייתה מכינה שקשוקה וגולן היה מגיע לנגוס. הייתי מכינה לשנינו סנדביץ' והיינו מתיישבים על המדרגות ליד הבית של ניר כהן, הילד שהייתי מאוהבת בו. גולן וניר היו חברים כל כך קרובים, וגולן היה המשת"פ שלי. הוא היה מספר לי על ניר דברים ואני הייתי מתמוגגת. וככה כל יום שישי, על מדרגות הבית ברחוב דוד ניב, ישבנו גולן ואני נוגסים בסנדביץ' עם חומוס ושקשוקה ומדסקסים. בפעם האחרונה שראיתי את גולן הוא היה, באופן סמלי ביותר, עם ניר, חברו הטוב. הוא חזר מקניית בגדים ואני יצאתי ללימודים. לא הספקנו הרבה לדבר. מאוחר יותר יצאנו ל"בלופ"- המועדון השכונתי. גולן לבש את הבגדים החדשים שקנה- הכל בלבן. כמו מלאך. התחבקנו ואמרתי לו: "אנחנו חייבים להפסיק להיפגש ככה". הוא צחק.

גולן נרצח בפיגוע ב"קצפת" במדרחוב בן יהודה בדצמבר 2001.

שני– יש שיר "הילדה הכי יפה בגן". אז שתדעו שהוא נכתב על שני. ילדה עם שיער שטני ועיניים כחולות. שני ואני סוג של קרובות משפחה- אנחנו חולקות את אותם בני דודים, כל אחת מזווית אחרת. אחרי שנה שחלקנו ספסל לימודים, שני ואני היינו אמורות לנסוע לחילופי משלחות בגרמניה. יש לי רבות לספר על שני ועליי, אבל קצרה היריעה מלהכיל. הפעם האחרונה שראיתי את שני הייתה ביום השמיניסטים בבויאר. הייתה לנו פגישה של המשלחת. שני עמדה לעלות למעלה והיא קראה לי "אני למעלה, את באה?". ואני עניתי: "כן. ניפגש כבר למעלה".

שני נרצחה בפיגוע באוטובוס בצומת פת ביוני 2002.

אוהד- אוהד היה עוף מוזר. לפחות בתיכון הוא היה כך. אנטיתזה מוחלטת למפקד הגדול שתיארו אותו בימיו בצבא. ישבנו זה לצד זו כמעט שנה שלמה. הוא היה בחור שקט, עד שהוא כבר לא היה שקט והיה מתפרע. היו לו דעות על הכול והוא היה פשוט חכם בטירוף. הוא היה פנימיסט בבויאר שגדל בבית חורון, ליד גבעת זאב. הזיכרון הכי עמוק שלי מאוהד זה ערב פנימייה אחד שהוא וינאי הג'ינג'י מתחרפנים לצלילי השיר "CHOP SUEY"  של להקת System Of A Down ומשנים את המילים שיתאימו נגד המורה למתמטיקה. מבחינתי אוהד לא התבגר. אבל מבחינת פקודיו- הוא היה הראשון שצועק "אחריי". אז אני אזכור אותו ככה. מוביל.

אוהד נרצח במלחמת לבנון השנייה ביולי 2006.

גיא– גיא היה פשוט עלם חמודות. בחור צעיר מישוב נעמה בבקעת הירדן (שגם למד שנתיים מעליי בבויאר) שהחליט, יחד עם חברה שלו ליהי, לפתוח בר מקומי בנעמה. כזה שישמש את כל באי הבקעה. מה עשיתי בבקעת הירדן? הייתי תצפיתנית ושירתתי בישוב. מדי פעם, היינו, חברותיי ואני, פושטות את המדים אחרי משמרת ויוצאות לשתות משהו קל אצל "גיא-לי" (כך הם קראו למקום, כמדומני). גיא וליהי היו אדיבים ביותר ותמיד אירחו את החיילות בשמחה. זו גם הייתה תקופה נהדרת, כיוון שבדיוק התחיל מונדיאל וכל יום הבר נפתח עם משחקים ושתייה. היה כיף ואני למדתי לאהוב את נבחרת הולנד. לימים נפתחה מלחמת לבנון השנייה וגיא נקרא למילואים. אחרי שנהרג פירסמו ב"ידיעות אחרונות" תמונה של גיא בבר שבקושי היה פתוח חודשיים כשברקע אני וחברתי- החיילות.

גיא נהרג במלחמת לבנון השנייה באוגוסט 2006.

אסף- אני מודה- אין לי הרבה מה לספר על אסף. הוא ואני נפגשנו פעמים מעטות, בעיקר בזכות גולן והחברים. אסף גם היה שכן של גולן ושלי. הוא גר בסוף הרחוב, בדיוק מול גולן. בחטיבה אסף למד ברנה קאסן ואני בפסגת זאב. פגשנו בפרויקט משותף שנקרא "תעשיה בונה עתיד". בנינו יחד את העתיד, או משהו כזה. אני זוכרת ילד נמוך, רזה ושובב ענק. הוא תמיד צחק על הכל מהכל. תמונה אחת לא תצא ממוחי: מודעות האבל שלו ושל גולן שעמדו זו מול זו, בניין מול בניין, דלת מול דלת ובישרו על גורלם המשותף.

אסף נרצח בפיגוע ב"קצפת" במדרחוב בן יהודה בדצמבר 2001.

יהי זכרם ברוך.

 

 

תגובות

להשאיר תגובה