מזל שנדב אבוקסיס עלה ב"חדשות" עם טור דעה אישי, על הסטריאוטיפים שנעשו בסיקור החדשותי של ההפגנה התומכת בראש הממשלה, אחרת מי היה שומע את הקול הזה? מי היה מבין שבין תומכי הליכוד, והימין בכלל, יש גם אנשים אינטליגנטיים, משכילים, שקולים שיודעים לעמוד מול מצלמה? שלא כולם מקללים כמו אחרוני הטינופת (שקיימים בכל צד פוליטי) ולא מאיימים כמו אחרוני העבריינים?
אבל התקשורת אוהבת את זה. היא מתה על סטריאוטיפים. היא תראה את תומכי "העבודה" ו"כחולבן" בקונצרטים ותיאטרון, אבל תשאיר את הליכודניקים לשוק ולשכונה. אז יש לי חדשות בשבילכם: אופירה אסייג; אייל ברקוביץ'; יעקב בוזגלו וגברי בנאי- הם של המחנה השני. אבל שששש, אל תגלו. להם אנחנו ניתן פריים טיים וניתן להם להוציא את כל ה"ג'ורה" על עם ישראל.
נרי ליבנה (עוד מישהי שצריכה פרובוקציות כדי ש-4 אנשים יותר ידעו מי היא) הבליחה בעמוד הפייסבוק שלה ש"בטח זו הפעם הראשונה שלהם במוזיאון". ואחר כך לא מבינים מה עשתה מירי רגב במשרד התרבות. על מי היא ניסתה להגן כשיצאה נגד האליטה בתיאטראות ופילסה את הדרך לקצת יותר דרבוקה ועוד. לתרבות שונה. כזו שלא מוכתבת על ידי עשירון עליון (מבלי להתייחס למוצא העדתי המובהק שלהם).
לא ייאמן. אנחנו בשנת 2020 אוטוטו ועדיין התקשורת מחפשת את האדם העילג, שלא יודע להתבטא, שמקלל ומאיים כדי לייצג את הימין כולו. הם יודעים שיש ימנים באוניברסיטאות? שיש ימנים במחקרים? שיש ימנים מרצים? שיש ימנים שהם אומנים? שיש ימנים שהם אנשי רוח והגות? שיש לבנימין נתניהו ולנפתלי בנט תומכים כותבי ספרים שאוהבים צ'כוב? מה, זה באמת מפתיע אותם? או שנדרש שיגאל מוסקו יעשה תחקיר על "הימנים הנאורים" ובסוף יגלה לכולנו שמדובר ב"ליכודניקים החדשים" (כדי שחס ושלום לא באמת תחשבו שיש לליכודניקים פן אחר, תרבותי ונאור).
אז יש לי חדשות בשבילכם, "החדשות";"כאן"; ערוץ 13 וכיו"ב- הפרימיטיביים שתפסתם בעדשתכם לא מייצגים אותי. אני, שייכת למחנה הימין, לא מקללת כששמים מולי מצלמה עם למעלה מ-100,000 צופים; לא לוקחת למגיש את המיקרופון; לא מתלהמת כשמנהיג המדינה נמצא תחת כתב אישום (למרות שאני מודעת היטב לחוסר הצדק שמערכת אכיפת החוק בישראל אחראית עליו- ע"ע טורי הקודם) ולא מאיימת על חייו של אף פרקליט או עורך דין שאיני מסכימה איתו.
כשאני הולכת למפגשי תאים פוליטיים בימין, אני פוגשת חבר'ה צעירים, נחושים, חדורי מוטיבציה ובעיקר- בעלי חוש מפותח לביקורת וספק במערכות מתוך ידע שרכשו ולא כי "זה רץ בקבוצות". האנשים האלה למדו, בדיוק כמו כל סטודנט מהשמאל במוסדות הלימוד בישראל, והבינו מה הדרך הפוליטית והמדינית שלהם. חלקם אפילו למדו בחו"ל והעמיקו את הידע והמחקר שלהם על שיטת השלטון הימני הנהוגה בישראל. הם אנשים שאפשר לשבת איתם שעות ולדבר. לא חובה להסכים, אבל לא תמצאו שם אנשים מתלהמים, ריקים מתוכן שקצף עולה מפיהם.
ונכון, השבוע אלה לא היו האנשים האלה. הם לא קמו ועזבו את הלימודים, או את משמרת הלילה או את הילדים, כדי לצעוד ולזעוק ברחובות עם שלטים מקוממים, אבל מישהו היה צריך לעשות את זה. בסוף, זה תפקיד הציבור להוקיע ולבקר התנהגות בלתי הולמת. הלוואי וזה היה נעשה בדרך אחרת ולא מתלהמת (או מתוקשרת בצורה כזו), אבל אני גאה בכל אחד ואחת שיצאו לרחובות בשבוע החולף.
שלא וויתרו. שיודעים על מה הם נלחמים. שזוכרים מהם עקרונות. שיודעים שמלחמה לא מנהלים רק בSHARE או LIKE בפייסבוק או בטוויטר, אלא בחוץ. בחיים האמיתיים. ואנחנו- אלה שלא יצאו מהבית בלילה הקר- יכולים רק לכעוס על עצמנו שלא הלכנו ושלא נטלנו את המיקרופון מידיהם של המתלהמים ואמרנו בקול שקט ומחושב לתקשורת ולפרקליטות: "אתם טועים".
