בלבלנו אותם. כל שאלה שהייתה להם נתקלה במחסום ותשובה שונה. מסכנים. ישבו מולנו חבורה של עוזרים פרלמנטריים מהאיחוד האירופי, חבר'ה כמונו- שמכורים לעבודה ולפוליטיקה, שמעניינות אותם צורות ממשל שונות, שעובדים סביב השעות אצל מקבלי ההחלטות והמשפיעים באזורם- ושאלו אותנו שאלות על המדינה. בסופו של דבר כולנו סגרנו את השיחה ב"עזבו, זה מורכב".
הם רצו לדעת כיצד 120 חברי כנסת, על כלל עוזריהם, מסתדרים אלה עם אלה במדינה כל כך משוסעת. איך זה שאני וחברי, שיושב כאן ממול, לא רוצחים זה את זה במבטינו (ואפילו מתחבקים ומרימים כוסית 'לחיים') ולו רק בגלל שדעותינו כל כך חלוקות בתחום המדיני. ואני ביקשתי לדעת איך זה שלמפלגות של רובם יש את המילים "נוצרים" בשם, אבל הן עדיין שומרות על הפרדה של דת ומדינה. לא כי יש לי עמדה יציבה ומובהקת בעניין אלא סתם כי זה שונה ומרתק.
וההוא מהמחנה הציוני נתן תשובה אחת וההיא מהליכוד נתנה תשובה והייתה גם אחת מכולנו, שניסתה להסביר את האג'נדה הכללית של מפלגתה. כל שאני יכולה לתאר זה את השיחה שלהם למחרת בארוחת הבוקר: 'אבל זה עם החולצה הסגולה אמר שהפלסטינים כבושים!' או 'זו עם הלבן סיפרה שהיא מאמינה בארץ ישראל השלמה' ו'זאת עם הג'קט-ג'ינס אמרה שאין פלסטין בכלל אבל אם הם רוצים זהות ניתן להם – בתנאים שלנו'. סלט ישראלי קצוץ דק-דק.
ואז הם שאלו, כי זה גם מעניין, איך מערכות הרווחה והחינוך והבריאות שלכם? – 'מצוין' – 'זוועה' – 'עזבו, זה מורכב'. קשה לנו להגדיר מה קורה במדינה הקטנה שלנו כי אחד מקבל שירות כל כך טוב בזמן שהאחר מקבל שירות זוועה. לפעמים זה קשור לכסף ומעמד; לפעמים זה קשור לקשרים ולפעמים, רק לפעמים, זה קשור למי שמסתפק במעט או דורש יותר מדיי. אבל דיברנו באנגלית ושתינו בירות והאווירה הייתה ממש נעימה וקלילה, אז פשוט עזבו, זה מורכב.
והיה סלפי אחד שעניין את כולם והיינו מחויבים להסביר גם אותו. כאילו נמחקו בבת אחת הבעיות הביטחוניות, והבעיות ב'הדסה' ותאונות הדרכים וחסימות הכבישים והקו הירוק וחקירות ראש הממשלה והפיגוע במנצ'סטר (ובכל אירופה- כי זו גם הבעיה שלהם לא רק שלנו) והטרדות מיניות והאונס בהרצליה וזכויות הגייז וגיוס חרדים. הכול נעלם ומתגמד אל מול ח"כ אחד שמסתלף עם אחד ששונא סילופים. עזבו, זה מורכב.
בסופו של יום, הצלחנו 'לבלבל את האויב' ולהשאיר את ישראל מסתורית וקסומה. בעיניהם עדיין נשאלו השאלות החשובות: איך לעזאזל ההזויים החלוקים האלה מצליחים לקיים פה מדינה? איך כל העולם מדבר עליהם? איך הם נחשבים מתקדמים במחקר הרפואי ובייצוא קנאביס רפואי וטכנולוגיות סייבר וביטחון והיי טק ועוד ועוד. איך מדינה, שהיא בסך הכל שעתיים טיסה במסוק לאורכה, ועם כל כך הרבה דעות ושוני, יכולה לייצר כזה באז תקשורתי?
ובכן, מסתבר שאפשר. כי גם כשלפעמים נדמה שקשה ו'זה מורכב' (כמו שכתבה ירושלמית בשם ענבר וייס בטור לכבוד יום ירושלים ב'ידיעות אחרונות'- 'הרכבת קלה- העיר מורכבת'), יש לנו כאן מאות אלפי מוחות חושבים ולבבות שמחים שמוצאים אושר רצוף בלהיות הם עצמם ולקבל (במרבית הפעמים) את האחר. ובשורה התחתונה, אם אורן חזן אחד יכול, תחשבו מה מדינה שלמה של אנשים נחושים וחדורי מטרה ומוטיבציה, שלא רואים בעיניים, יכולים לעשות אם רק היו רוצים לקדם את עצמם. מבולבלים? לא אנחנו! עזבו, זה מורכב.
