תדע וידע, כל מרצה ומרצה, אנשי חינוך ונבחרי ציבור- אנחנו רואים אתכם! אנחנו צופים בכם, עוקבים אחריכם ועינינו נשואות לא רק אליכם אלא גם עליכם. אתם לא מורמים מעם, מעשיכם לא יושתקו ויטואטאו מתחת לשטיח ולא תוכלו עוד להסתתר. המתווה של גב ממקום העבודה, או המפלגה או הארגון, הסתיים וכעת- העם אומר את דברו.
העם הוא הריבון, לעם יש את הקלשון, לעם יש את הפלאפון. ובכלל- העם מחזיק בכלל הכלים שיעזרו לו להתמודד עם האמירות החצופות שלכם, עם המעשים מעוררי המחלוקת שלכם ועם הדרכים המקוממות שלכם לשמור על הכיסא בכל מחיר. העם מקשיב והעם יודע. אולי לא תמיד העם צודק, אבל הוא זה שיחליט והוא זה שיישא בתוצאות של החלטותיו.
העם יחליט אם אילם ראוי לקבל 16 מנדטים. העם יחליט אם לשאת את הלפיד על הכתפיים או להניח אותו במחסן השמור למפלגות אווירה כמותו. העם יחליט אם ראש הממשלה ראוי לכהן שוב בתפקידו. העם יחליט אם פילוגים יצרו איחודים טובים יותר. העם יחליט איפה קולו יונח ואם קולו יניח את הדעת. העם בוחר.
העם קובע אם דבריה של מרצה לחיילת הם מרושעים ומסיתים ואם עליה להתפטר מתפקידה, שכן כשלה כאשת חינוך. העם קובע אם חבר כנסת צעק אמירה מקוממת לחברת כנסת אתיופית, והאם הוא בכלל התכוון למה שאמר בצורה שאמר. העם קובע אם חברת כנסת המגבה מחבלים וטרור, צריכה בכלל לשבת בכנסת ישראל (והעם בטח הניח אנחת רווחה כשהכריזה על פרישתה).
העם מחבק והעם מדיר. העם שונא והעם אוהב. העם מחליט במה לצפות ואת מה להשתיק. העם יתקומם והעם יגבה. העם ייצא לרחובות ואז ישוב לביתו. העם יכול להתחבר לסרטוני פייסבוק משעשעים שבהם חברי הכנסת והשרים יורדים אל העם- האחת תדבר ספרדית בקטע מתוך סדרה אהובה, השני יתקמבן על סרטון עם ראש הממשלה, השלישית תנגן בפסנתר כי זה מה שהעם אוהב והרביעי ידבר ברוסית למרוקאים כי הוא מגדיל את האחוז מהעם שיזדהה עימו.
העם יכול לבחור באיזו מידה להיות מעורב. העם יכול להתנדב ולהתפקד. העם יכול להוקיע מועמד והוא יכול להציע מועמד. העם יכול לבחור אם המועמד היה ראוי או לא שפוי. העם יכול להחליט האם היעדרם של ח"כ או ח"כית ממליאת הכנסת או מהוועדות החשובות שווה התייחסות או התעלמות. העם יחליט אם הדרך שבה נהג כשהדיח אותה היא הולמת או הולמת בבטן.
העם יכול לכתוב פוסט זועם בפייסבוק ולקבל מלא לייקים, ואולי שיתוף מ"הצינור". העם יכול ללכת עם טרנדים ולהמאיס אותם על העם. העם יכול לקבוע מהם טרנדים. העם יכול לקבוע אם האפוד שלבשת בחזית הבית בשכונה העשירה שלך יספיק בשביל המחאה. העם יכול להחליט אם הוא אוהב את ההומאז' שעשיתם לראובן ואסתי מ"ארץ נהדרת". העם יחליט אם זה שעמים אחרים בעולם רוכשים לך כבוד, מגביר את הכבוד שלך בעיניי העם.
העם ידבר ברדיו. הוא ידבר בטלוויזיה. הוא יספר על העוולות. הוא יספר קצת זכרונות ויעלה נשכחות. הוא יכול, למשל, לספר שלא גדלת במעברה, כי אתה צעיר מדיי כדי לגדול בה וכי אתה קטן בשנה ממנו. הוא יכול לספר לך על הטרדות מיניות שעשית, שאתה בכלל לא מודע אליהן כי אתה כל כך מנותק מהעם. הוא יכול לצלם אותך חונה בחניית נכים, למרות שאתה בכלל לא נכה. העם יכול לספר והעם יספר. אנחנו צופים בכם, עוקבים אחריכם ועינינו נשואות לא רק אליכם אלא גם עליכם. וכעת? העם אומר את דברו!

תגובות

להשאיר תגובה