מושלם הוא אחד שיש בו פגמים. זה משפט שאני תמיד אומרת לעצמי, בעיקר בשנים האחרונות. זה משפט שגורם לי לסלוח לעצמי ולאחרים. לא תמיד זה מצליח, להפנים שגם בך, כמו בבני אדם אחרים, יש לא מעט פגמים, אך הם אלה שהופכים אותך למשהו מיוחד ושונה. למושלמת.

כך גם את, ירושלים שלי. פגומה מהיסוד ומושלמת עבורי. הייתה לנו שנה קשה מאוד, ירושלים. איכזבת אותי כל כך וגרמת לי לבכות לא מעט. אני יודעת היום שאת לא האשמה היחידה. תליתי בך תקוות, כמו בבת משפחה, ואולי הפעלתי עליך לחץ לא הוגן ולא הגון. ציפיתי ממך לכל כך הרבה כשיכולת, בתנאים שלך, לתת מעט.

השנה הפכת למסוכסכת מאוד. אלימה יותר. בוטה יותר. אני, שמדברת על הדו קיום שבך, על האווירה הקסומה בין שעריך וברחובותיך, נאלצתי להתמודד עם תמונות מהרחוב הקשוח שלך, שבן רגע הפך למערב הפרוע. יש מי שמכירים אותך כזו- קשוחה ופרועה- אבל לא אני. לי תמיד היו משקפיים וורודים שראו אותך כבת מלך. כמו נסיכה שבויה במגדלים. אולי אני הייתי השבויה.

פתאום הפנית אליי גב. הוכחת לי שיש גם רוע בך. שיש כמה אמיתות ורובן שונות משלי. מצורת החיים בה גדלתי. גיליתי בך א.נשים אלימים, נקמנים ומטרידים. דתות לא סלחניות ובעיקר- קיצוניות בלתי מתפשרת. לכולם היה מה להגיד ואת איפשרת להם לבלוע אותי. את הדעות שלי. את המחשבות שלי. את הקול שלי.

נשבעת שהיה לי קשה לסלוח לך.

אבל הבאת לי גם לא מעט רגעי אושר. מצאתי בך אהבה. אהבה אמיתית. מלטפת ומחבקת. כזו שעוטפת אותך מבחוץ וממלאת אותך מבפנים. אהבה ירושלמית שגרמה לי להסתכל עליך שוב בעיניים וורודות. אהבה שהשאירה אותי ערה עד השעות הקטנות של הלילה והראתה לי ירושלים אחרת, דרך רחובות ריקים ומסעדות מלאות.

גיליתי בך נשים מופלאות, שהן הכוח החי והפועם שבך. כל אחת היא קסם מהלך שמפיח בך חיים משל עצמו. לכל אחת קהילה משלה, דמויות משלה וחוזק משלה. וביחד נהיינו אחת. מיקשה אחת. קבוצה אחת. קהילה אחת. ירושלים אחת. והתעצמנו.

והכרתי אנשים חדשים. והקמתי מיזמים חדשים. וגיליתי שיש עוד כל כך הרבה לדעת עליך, ירושלים שלי, שאני עוד לא יודעת. ובאים אנשים, מקצוות העיר, ומגלים לי סודותיך: מי את ואיך נוברים עמוק בתוך קרבייך. ואני? בולעת את המידע בשקיקה, כמהה לעוד.

השבוע, מתוך לב לבך, יצאנו שוב לבחירות, ירושלים שלי. ואת לא אשמה, את רק "נקלעת לסיטואציה". הכנסת עומדת שם בהרריך בגאון ואת נאלצת לזקוף קומתך, למרות שרצית להשתופף ולהתעצב. את לא יכולה להרשות לעצמך, אני מבינה. את צריכה לבנות ולהיבנות; להסיע; ליזום; לנקות ולהתנקות; לפתח ולפתוח שעריך- לכל מי שרוצה. גם אם הוא לא מעריך.

גם את קצת מושפלת וכעוסה. ניכר ששכחו אותך כעיר הבירה. האירוויזיון; משרדי ממשלה וצעירים. כולם מפנים לך עורף. כולם עוזבים אותך. אבל את חייבת להמשיך קדימה ולהראות לכולם שאת חזקה, גם אם מבפנים את קצת שבורה.

ואני יודעת, ירושלים שלי, שעוד אראה אותך בתפארתך. ולא רק אני. כולם. תושביך ומבקריך. יניחו מעט את המחלוקות בצד ויעשו הכל לאחות את לבך השבור. זה לא יקרה ביום אחד, ואולי ייקח קצת זמן. אבל יש תקווה. היה זה ברי סחרוף שאמר: לב שבור הוא לב שלם. ובכן, ירושלים שלי, גם כשאת פגומה, את מושלמת. יום הולדת שמח.

תגובות

להשאיר תגובה