אל תדאגו זה לא חיקוי של הטור המפורסם ההוא, ואני גם לא מתיימרת להיות המלכה קארי בראדשו (שליט"א). לצערי אין לי מיסטר ביג ובטח לא מר סמול (תודה לאל). אני גם לא הולכת לשאול שאלות כמו: "אז מה גורם לאישה לבחור בגברים שדומים לאבא שלה?" או "האם העובדה שאת יוצאת עם נמוכים נותנת לך להרגיש עליונה?" לא! חד משמעית לא! פשוט יש לי סיפורים. טובים. מאד. ואני חייבת לפרוק. אני חייבת לשים לזה סוף ולומר: די! עלינו כנשים ועליכם כגברים לדעת לזהות מהי התנהגות רעה .התנהגות מינית רעה.
הטור הזה לא עוסק בפנטזיות המיניות שלי. הוא גם לא בא לענות על שלכם. כל הסיפורים שיסופרו וישותפו כאן הם מן האמת וכל האמת- האמת המוזרה והמבאסת והמדכאת שלי. אני חייבת גם גילוי נאות קטן- החתימה לעיל היא שם בדוי, אחרי הכל- יש לי אבא ואימא וזו ירושלים. כולנו מכירים.
אז אני שוברת שתיקה. בשביל כל הרווקות שמצאו את עצמן בסיטואציות דומות, בשביל כל אלה שחשבו שהן מצאו את הגבר המושלם (אך עדיין מחפשות את הגבר הקטן שלו..), בשביל כל מי שעברה את מצעד הבושה: הרי לכן מצעד הבושה שלי.
והפעם: שר החינוך
אמיר (שם בדוי אלא מה?) ואני למדנו יחד כמה קורסים במדעי המדינה באוניברסיטה. הוא היה פרח במדבר- נראה יחסית טוב לאלה שלמדנו איתם. אני קוראת לכאלה "הרע במיעוטו", אבל כיוון שאני לא שטחית אז התעלמתי מהגועל והתחלתי איתו.
ומכיוון שאני רוצה שתצאו מכאן עם טיפים טובים להתחלה עם בחורים (לא עובד על בחורות- מניסיון), אני אספר בקצרה איך התחלתי איתו: כתבתי לו מייל על הלימודים. זהו. גם לא היה צריך יותר מזה. בנות (וגייז) תזכרו, אם הם בעניין- הם מחזירים תשובה. נקודה. לא צריך לנבור שעות ולנסות לנתח מה מי ואיך.
אז התכתבנו טיפה במיילים (הכי "יש לך הודעה" שיש), עברנו לוואטס אפ ומשם- למזמוזים בקומה 3 של האוניברסיטה. בהתחלה רציתי ממש לצאת איתו, לקשר רציני וכזה, אז גם עשיתי לו חיים קשים. לאט לאט הבנתי שזה לא זה, ומכיוון שהוא לא חסך תמונות עם גדלים וצבעים- הזמנתי אותו אליי הביתה.
היה סקס מטורף. מספר 1 שלי לגמרי. כמו כל החוקים, כמו כל הסרטים. זה גם נמשך בדיוק בזמן המתאים- לא קצר מדיי, לא ארוך מדיי. מצויין. הבעיה נתגלתה כשסיימנו. פתאום הגבר הנהדר הזה הפך להיות אישה, והתחיל לבקר אותי (סליחה נשים, אבל מי יותר ביקורתיים, גברים או נשים?). הוא ביקר אותי על הבחירות שלי בחיים עם הלימודים והקריירה ("אה, את רוצה להישאר בינונית כל החיים?"), על הדקות שלוקח למים להתחמם (הוא לא חיכה יותר מ8 דק'), על המגבת הקרה שהוגשה לו אחרי ("אויש, את לא מאלה שמחממים במייבש לפני?"). מאד נעלבתי. רציתי רק להעיף אותו מהבית שלי.
זה נמשך כמעט רבע שעה. סוג של מזוכיזם להשאיר אותו בבית, אבל השתדלתי להיות מנומסת והמשכתי איתו בשיחת חולין: "מה התיכנון שלך אחרי התואר?" שאלתי. "אה, אצלי זה מאד ברור. רכז חינוך. מורה. מנהל בית ספר ו… שר החינוך". זה הצחיק אותי, ואולי גרם לי להתחרט שבכלל הזמנתי אותו הביתה, אבל אני מנומסת, אז סיפרתי בדיחה: "יופי, אולי נהיה שרים יחד באיזו הזדמנות..". הוא הסתכל עליי במבט מזלזל וענה: "כן, מי ייתן לך (עם דגש) להיות שרה". וואי!
יש לי 2 מילים לענות לשר החינוך הבא של ישראל: "טוב. אחי".
ציון: 4 (כי סקס זה לא הכל בחיים. תלמד להתנהג לאישה)
