"שותי העיר", זהו שמה המסקרן של סדרה חדשה שנפתחה בחמישי הקרוב ונושאה משקאות ובתי שתייה בירושלים. הסדרה היא יוזמה של מוזיאון מגדל דוד מתוך תפיסה שקורות היין הירושלמי מלאים באפיזודות לאורך התקופות. המפגש הראשון שיתקיים בערב חמישי הקרוב יתמקד במסע הסטורי בעקבות היין הירושלמי
"בחרנו לפתוח את 2017 בסדרה שמתייחסת למשקאות שמאפיינים את העיר, שמיוצרים בה, למקומות שמגישים בהם שתייה שלא ניתן למצוא בכל מקום או להמקומות בעלי ייחוד ירושלמי כמו למשל בתי הקפה הותיקים בעיר העתיקה, או חנות שמוכרת מגוון עצום של סוגי תה וחליטות שמתאימים למצבים ומיחושים שונים", כך לדברי עדנה עסיס, מנהלת התוכן של הסדרה "שותי העיר" במוזיאון מגדל דוד.
היוזמה היא חלק מסדרה שנקראת מ.ס.ה (מפגשים, סיורים, הרצאות) שמארגן מוזיאון מגדל דוד ובה בכל חודשיים, בארבעה מפגשים, נבדק ונחקר נושא מסויים שקשור לעיר ירושלים.
ביום חמישי ה 12.1.17 בשעה 20:30 יתמקד במסע היסטורי בעקבות היין הירושלמי, אחריו יתקיימו מפגשים בנושא קפה (בתאריך ה20.1 ), בירה (2.2) ומשקאות מזרח ומערב (17.2).
הסדרה "אוויר הרים צלול כיין מסע היסטורי בעקבות היין הירושלמי" של מוזיאון מגדל דוד כוללת טעימות יין מירושלים ומהסביבה עם מדריך היין – אורי שמיר. המשתתפים ישמעו על עולם היין ועל תרבות השתייה, על סוגי ענבים ובקבוקים, על תהליך ייצור היין ועל התאמת סוגי יין שונים למאכלים שונים. נכיר את היינות הירושלמים ואת היינות המיוצרים במבואות ירושלים, באקלים ההררי הקריר. נשתה יין מארבעה סוגים שונים וכטוב ליבנו ביין, נשמע עוד על היקבים המקומיים והיינות המתפתחים ביקבי הארץ. המפגש כולל יין ונשנושים, שמיר ירצה על היין ועסיס על השאר כמורת הדרך. . המחיר למבוגר ש 100 שקלים, סטודנט/אזרח ותיק: 90 שקלים. המחיר כולל יין ונשנושים והסדרה מתאימה לכל מי שמבין עברית (היא לא מתקיימת בשפות אחרות).
עסיס מציינת כי קורות היין הירושלמי והיין בירושלים מלאים באפיזודות לאורך התקופות. בעת החדשה נוסדו בירושלים יקבים שהתחילו בבתים פרטיים ואחר–כך הפכו ליקבים שייצרו למען יהודים ונוצרים. היין הזה היה בעיקר יין מתוק, יין לקידוש, ולא באיכויות שנבחנות היום. מתוכם יש שני יקבים שפעילים גם היום, אחד מהם הוא יקב טפרברג מהגדולים בארץ שמייצר מגוון גדול של יינות. הענבים הגיעו ליקבים הירושלמיים מאזור חברון, והעדויות מראות שבתקופת בית ראשון ובית שני כנראה שגידלו בסביבותהעיר ענבים ליין עבור היקבים המקומיים.
"בתי הקפה פרחו מאד בתקופה של ימי המנדט ולתוך שנות ה 50 ו 60. בתי קפה מפורסמים כמו "טעמון", "עטרה" "אירופה" הפכו למוסדות משמעותיים וישבו בהם באופן קבוע פוליטיקאים, עיתונאים, סטודנטים ואנשי בוהמה. בתי הקפה היו מקומות חברתיים מצד אחד ומצד שני התנהלו בהם העניינים החשובים באמת… האוירה היתה מאד אירופאית אנשים ממש באו לשמוע ולהשמיע"' היא אומרת.
בתי הקפה בעיר העתיקה בירושלים התחילו לפרוח כבר במאה 16 ובדומה לפריחה באיסטנבול, גם כאן חששו מהם השלטונות: גברים ישבו בהם שעות ארוכות ודיברו והשלטונות חששו מקונספירציות נגדם. בבית הקפה מסורתי המזרחי לא ישבו נשים, נערים הגישו את הקפה ולפעמים חיברו בין בית הקפה לחמאם. אנשי הדת ראו בישיבה הזו בזבוז זמן וחששו שבגלל בית הקפה המאמינים לא ילכו למסגד.
בתי הקפה המסורתיים בעיר העתיקה בירושלים הולכים ונעלמים. העולם המשתנה משפיע באופי כללי על העולם המסורתי ולא פוסח גם על שתיית הקפה המסורתי שהתחלף באספרסו חזק לקחת והישיבה הבטלה כבר פחות מקובלת. המשקאות המסויימים יוצאים מחדש בתקופות ספציפיות שמתאימות להם ויש היום משקאות ששותים אותם כי הם מתחברים לנוסטלגיה, אבל בית הקפה כמו שהיה בעבר גם איבד ממעמדו.
"מה שיפה במשקאות העולם המסורתי הוא שהם מחוברים לאדמה ומאפיינים את המקום, האקלים והגיאוגרפיה. משקאות התה חוזרים לאופנה ובגדול גם בגלל עידן הבריאות והמעמד המתחזק של הטבע לאיכות החיים שלנו", הוסיפה עסיס.
