בעולם שיצר

ראיון עם חיים אלבום, יוצר סרטים דתי שפרץ לעולם לפני כמה שנים עם סרטו מעורר העניין שמספר על יציאתו מהארון. מאז כבר הספיק לעשות סרט שמתאר את עולמן הקרוע של נשים דתיות שבוחרות לחיות עם גברים חד מינים ‘למען שלמות המשפחה’

חיים אלבום (35) , גדל בסביבה דתית בירושלים ובזמן שלמד עם חבריו בישיבת ההסדר הרגיש שהוא נמשך לבני מינו. הוא קרא תהילים והלך לפסיכולוג. עינה את גופו והקפיד במצוות אך לשווא.בשנה השלישית ללימודיו בבית הספר הדתי לקולנוע ‘מעלה’ הוא עשה את הכרעת חייו כשהחליט לצאת מהארון והפיק את ‘ואהבת’ סרט המספר על תלמיד ישיבה הנקרא בין זהותו המינית לאהבתו לאלוהיו.  מאז צאת הסרט לפני כמה שנים, אלבום הספיק לחולל כמה מהפכים בחייו: יציאה רשמית מארון הקודש, מגורים בתל אביב, לימודים, עבודה, וכן – גם חיפוש אהבה וחוץ מזה גם ליצור סרט המביא את נקודת התייחסותם של נשים דתיות שנשואות לגברים חד מיניים “הן מועלות כקורבן” הוא אומר “על מזבח שלמות המשפחה המזויפת”

אז כיצד אתה מגיע להחלטה לחשוף כך את עצמך ?

“בשנה השלישית ללימודי הייתי כבר צריך להתכונן לסרט הגמר ואמרתי לעצמי שאני לא אוכל לעשות סרט שאינו עוסק בנושאים שקרובים לליבי. אז הייתי צריך להחליט שהוא שאני עוזב את האומנות ועובר למשהו אחר או שאני מתעסק בדברים שבוערים בי.מה שבער זוהי נטייתי המינית וידעתי גם שאם העשה זאת אני אצטרך לצאת מהארון”.

בסופו של דבר יצרת את הסרט שהיה מבחינתך גם חשיפה אישית מבחינה אומנותית גם יציאה מהארון ?

“הרגשתי שזה חשוב לי. זה היה בשבילי כמו ריפוי בעיסוק.זה היה סגירת מעגלים שלי עם עצמי וגם האלמנט של השימוש במדיום הקולנועי שמאפשר לי להעביר מסר שהוא מאוד חשוב במיוחד בחברה הדתית שתפנים את ערך הסובלנות וקבלת האחר”.

סובלנות, למרות שישנה הלכה מפורשת בעניין, איך ניתן בכל זאת לקבל זאת ?

“אין בדיוק הלכה מפורשת בעניין. ישנו פסוק מאוד ספציפי בתורה שלא מדבר על הומוסקסואליות אלה על אקט מיני בין שני גברים. מה שהחברה דתית עשתה היא פשוט הרחיבה אותו. אני רוצה לעשות את ההבחנה בין המעשה לבין הנטייה. והומו לא צריך להיות מנודה מהחברה כי ככה הוא נולד. והמעשים הספציפיים זה בינו לבין אלוהיו ואף אחד לא צריך להיכנס לו למיטה”

במהלך הכנת הסרט עבר אלבום תהליך לא פשוט וגם גילה כמה דברים חדשים עליו ועל החברה הסובבת אותו: “גיליתי כשאנשים נפגשים עם הכותרת של ‘הומו’ הם נורא נרתעים אבל ברגע שהם פוגשים פרצוף ובן אדם הרבה יותר קל להם לחשוב ולהתמודד. בבית הספר הדתי לקולנוע היו תגובות של הלם”

בגלל שאלבום שייך לזרם הדתי לאומי שם ישנה יותר פתיחות לתרבות חשבתי שהיה לו יותר קל לצאת מהארון מאשר אם הוא היה בחברה חרדית יותר: “יכול להיות שזה יותר קל בגלל שישנה יותר פתיחות אבל היו תגובות קשות גם שם וגם בחברה החילונית”.

ואיך קבלו זאת חברייך ובני המשפחה ? “בהתחלה לאנשים היה קשה בכל זאת גדלתי איתם עשרים וכמה שנה. וישנה גם תחושה של אשמה על כך שלא סיפרתי להם עד היום. המשפחה שלי מיד נתנה לי גיבוי ואימא שלי אמרה לי שהיא מקבלת אותי ואוהבת אותי”. “לאחר היציאה מהארון” נזכר אלבום “היו הרבה ימים של בכי ודיונים והמון שאלות. כי אחת הבעיות היא שלא מכירים את הנושא הזה”

ובטח עולה גם שאלת המשך המשפחה בעניין הולדת ילדים ?

“זה חשש שעולה כי זה נראה בלתי אפשרי. כמובן שהיום הכל ניתן לעשות.ישנם היום זוגות חד מיניים שמביאים ילדים”.

בעקבות הסרט קבל אלבום פניות טלפוניות  של אנשים שביקשו לשתף אותו בחוויותיהם: “קבלתי פניות מכאלו שרצו להתווכח, חלקם רצו פשוט לשמוע והיו גם כאלו שבכו לי בטלפון והביעו הזדהות. הפכתי לסוג של כותל”.

היום בדיעבד אלבום איננו מצטער על ההחלטה לצאת מהארון ולהפיק את הסרט: “התגובות שאני מקבל עם הזמן רק מחזקות אותי.גם מהאנשים שהסרט נתן להם כוח וגם מכאלו שהוא גרם להם לחשוב על הנושא”.  

‘חברותא’, ‘בת קול’, ‘המניין הגאה’, שב”ל, וקבוצות הנוער הדתי של איג”י – כל אלו מרכיבים את ‘הקהילה הדתית הגאה’ שצועדת יחדיו במצעדי הגאווה ומזכירה לכולם ש”ואהבת לרעך כמוך” זהו כלל גדול בתורה

תגובות

comments