אמש, נרשם פרק היסטורי מרגש בתולדות הציונות. בטקס קבורה ממלכתי שנערך בהר הרצל בירושלים, הועלו מבלגרד שבסרביה ונטמנו באדמת הארץ עצמותיהם של שמעון ורבקה הרצל, סבו וסבתו של חוזה המדינה. אירוע רב-רושם זה, השלים הלכה למעשה את צוואתו ההיסטורית של הרצל להביא את כל בני משפחתו לקבורה במדינת היהודים.
איתן אלחדז ברק
הממד הממלכתי: בין ביטחון לחזון מדור לדור
הטקס התקיים במלאת 77 שנים בדיוק להעלאת עצמותיו של בנימין זאב הרצל לישראל, ונערך במעמד צמרת הנהגת המדינה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשא דברים שהתמקדו באתגריה הקיומיים של ישראל, ובראשם איום הגרעין האיראני, תוך שהוא מבהיר כי ישראל נחושה להבטיח את עתידה ולעשות כל שיידרש לשם כך. את נאומו הוא חתם באמירה נחרצת המהדהדת את ניצחון החזון על פני המציאות הקשה: "הציונות ניצחה. הנכד, בנימין זאב הרצל, ניצח".
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, האיר בנאומו את הממד המסורתי והמשפחתי העמוק של הרעיון הציוני. הוא ציין כי "חלומות אינם עוברים בירושה בכתב… הם עוברים בשולחן השבת, בסלון, בסיפור שסב מספר לנכדו". הנשיא קרא לשמור על אחדות העם, במיוחד לקראת תקופת בחירות, והזכיר לכולם כי "בחירות הן לא מלחמת אזרחים", וכי מלאכת בניין הארץ דורשת עמידה משותפת.
יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל, התייחס לסגירת המעגל ההיסטורית בהבאת שני קרוביו האחרונים של הרצל, וציין כי סבו שמעון היה חסיד של הרב אלקלעי, ממבשרי הציונות, ומי שבבית הכנסת שלו נערכה בריתו של הרצל. "היום אנחנו סוגרים מעגל," אמר חגואל, והדגיש את ההתרגשות שחשה האומה בהגשמת צוואתו של חוזה המדינה.
חיים הרן וסגירת המעגל המקומית
אך מעבר לנאומים הממלכתיים ולפרוטוקול הטקסי. אתמול, בין בכירי ההנהגה וצמרת המדינה שהתכנסו בהר, פגשתי את חיים הרן, תושב העיר קריית אונו ונצר למשפחת הרצל. בשיאו של הטקס, מול צמרת המדינה, נעמד הרן ונשא קולו בתפילת 'קדיש' בשם שאריו של הרצל החיים בארץ, באירוע מרגש שחיבר באחת בין קברי האבות להווה החי.
הזכות לשאת את הקדיש נובעת מייחוסו המשפחתי העמוק וממחויבותו רבת השנים להנצחת המורשת. אמש הוא שיתף אותי בהתרגשותו: "סבא שלי, קלמן הרצל, היה בן דודו של בנימין זאב… עשרות שנים שאנחנו נמצאים פה, כל שנה בהר, בטקס האזכרה הממלכתי". כשדיבר על השליחות שהוא נושא עמו, הדגיש הרן: "אני משתדל כמה שאפשר להמשיך הלאה את המורשת, לספר לדורות הבאים". מחויבות זו תורגמה הלכה למעשה גם למרחב הציבורי בעיר מגוריו, כאשר הרן יזם וקידם את הנחת פסלו המרשים של הרצל, מעשה ידיו של האמן איגור בראון, שנחנך ברחוב הרצל בקריית אונו בשנת 2020.
סיפורה של משפחת הרן-הרצל מקפל בתוכו את המאה העשרים כולה. סבו, קלמן הרצל, ששירת כקצין פרשים בצבא האוסטרו-הונגרי של הקיסר פרנץ יוזף, עלה ארצה מרומניה ב-1950. בנותיו, רחל ומרים, נותרו מאחור, הפכו לאסירות ציון ונכלאו ברומניה בשל סיוען למשפחות יהודיות לאחר מלחמת העולם השנייה, בטרם זכו להתאחד עם משפחתן בישראל כעבור עשור.
ההתאקלמות של קלמן ומלכה הרצל התרחשה ב"רביעיות" ההיסטוריות ברחוב לוס אנג'לס בקריית אונו. שם, הם טיפחו לא רק גינה, אלא גם כור היתוך חברתי אמיתי; שכניהם יוצאי תימן למדו לאהוב את ה"טולטות קפוסטה" (הכרוב הממולא) של מלכה, בעוד השכנים ההונגרים התענגו על הג'חנון בבוקר שבת. החוט המשפחתי נשזר בהיסטוריה העירונית פעם אחר פעם: קלמן הוזמן כנציג המשפחה להשתתף בטקס ההכרזה על המועצה המקומית בגן הגיבורים, ובשנת 1992, היה זה נינו, גיא הרן – בנו של חיים – שבירך בשם הצעירים כאשר קריית אונו הוכרזה כעיר.
כיום, חיים הרן ממשיך לגדל בעיר את הדור החמישי של משפחת הרצל. הקדיש שנשא אתמול בהר הרצל לא היה רק תפילת אשכבה, אלא קריאת כיוון חיה – עדות לכך שהחזון הציוני לא תם ביום הקבורה, אלא ממשיך לצמוח, לפרוח ולשגשג בשכונות, בגינות ובחיי היומיום של ישראל כולה.
