השבוע נתבשרנו כי בקבוצות וואטס אפ פנימיות של תושבי צפון תל אביב הועברה בקשה לא להשכיר דירות לפעילי חב”ד. במסגרת המאבק, שהתרחב אל מספר ערים נוספות ברחבי הארץ, ביקשו תושבי שכונת צהלה ושכונות נוספות להעלות את מודעות שכניהם על הניסיון של פעילי חב”ד להתיישב באזור. בנוסף, הפעילו התושבים לחץ על מתווכי הנדל”ן בשכונות שלא לעבוד עם חרדים ואף לא להיענות כלל לפניות של חב”ד.

ברשותכם, הנה קטע משיחה שניהלו בחברת “החדשות” עם תושב השכונה: “יש עכשיו נכסים, לפחות שניים, שהושכרו לשליחי חב”ד, שבאו פתאום, שכרו דירה בלב שכונה חילונית לגמרי. דפוס פעולה ידוע, שנכנסים בשקט-בשקט לשכונות חילוניות לגמרי ואז מבקשים פתאום שטחים ציבוריים לעשות מקווה ובית כנסת…”. רחמנא לצלן.

אני לא הולכת להתעכב על השטות שהוציא אותו תושב מהפה. שיחות כאלה מתקיימות בכל יום, רגע ושעה ברחבי הארץ ממגזרים שונים ולאו דווקא כלפי חרדים. ההדרה נעשית כלפי מזרחים בקיבוצים מסוימים (שעדיין מאמינים באליטה האשכנזית). ההדרה נעשית כלפי הקהילה האתיופית והרוסית. ההדרה נעשית כלפי מעמד כלכלי נמוך או בינוני-נמוך במושבים ויישובים אמידים. ההדרה גם נעשית כלפי מסורתיים עד חילונים בשכונות חרדיות. כן, כן. תיראו מופתעים.

כמובן שהרשת געשה וסערה סביב הסאגה- איך חילונים בשכונות צפונבוניות בתל אביב (שגם ככה היא מדינה בפני עצמה) מעזים בכלל להדיר מישהו בשל אמונתו? וואלה, צודקים, אבל אם אני, המסורתית עם הג’ינסים, רוצה לשכור בית במאה שערים הירושלמית- יהי זכרי ברוך. בטוח שאזכה לאיזה פשקוויל מנדה ומדיר.

באחד הטוקבקים, כתב מישהו (לא ציטוט מדוייק): “אני מבין מאיפה נובעת ההחלטה. הם בסך הכל רוצים שבקהילה שלהם יהיו אנשים שדומים להם. ההפסד הוא כולו שלהם”. מסכימה. כמי שנולדה בשכונה הטרוגנית עם אתיופים, בוכרים, ערבים ורוסים, הפכתי לאדם סובלני יותר וליברלי יותר לסביבה. אני מכילה ומקבלת כל דת ועדה (כל עוד זה לא פוגע בי).

יש שיר ילדים מפורסם, שכתבה דתיה בן דור לעוזי חיטמן ז”ל, שנקרא “חבר בתוך ראי”. השיר מתאר את הדמות שלנו בראי, שעוקבת אחרינו ועושה כל צעד שאנחנו עושים. הדמות מדברת על הדמות במראה ומספרת: “והוא אמר בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר”. נזכרתי בשיר הזה בעקבות אותו טוקבק.

איני מבינה אנשים שרוצים בקרבתם רק אנשים הדומים להם, שמדברים אותו הדבר או מתלבשים אותו הדבר. אלה אותם אנשים שבפיד שלהם בפייסבוק יש חברים שאומרים להם מה שהם רוצים לשמוע ומסכימים עם כל מילה שלהם. בעיניי, אלה חיים משעממים וחסרי תכלית. התנהלות כזו יוצרת אנשים בועתיים, סגורים ובעלי דעות קדומות.

התנהלות כזו מובילה ליצור סרטון מקומם שפירסמו ב”רשת 13″, ערב יום כיפור. בסרטון בחורה מתרעמת על סגירת הVOD בכיפור. היא מביאה ממש הסבר למה זה הכרחי, בעיניה, שכן יהיו שידורים בכיפור ושאי אפשר לכפות עליה לצום או להסתגר. אותה בחורה שכחה שמאחורי הטלוויזיה לא עובד רובוט, אלא קבוצת אנשים שתפקידם להעביר את שידורי הVOD בצורה ראויה. אנשים, שאולי, ממש אולי, לא מתנהלים כמוה וכן בוחרים לצום ולקיים את יום הכיפור כהלכתו. יותר חשוב לצפות בסדרות (שגם ככה אפשר לצפות בהן באינטרנט) מאשר לכבד אנשים אחרים. 25 שעות של סבל וגיהנום. למישהו יש פרופורציות בשבילה?

אנחנו נמצאים במהלכם של עשרת ימי תשובה. ימים של אחדות וקרבה ובעיקר- ימי שלום. בימים האלה יהיו תמיד האנשים שילבו את האש וינסו להפריד בין חלקי העם. בדיוק עכשיו מתאים כל האמירות הפרובוקטיביות. בדיוק עכשיו הזמן להשתלח במועמדים אחרים. בדיוק עכשיו זה הזמן להוציא סרטון שנוי במחלוקת. בדיוק עכשיו מתאים סיפור הדרה טוב שיגרום לכולנו להרגיש רע עם עצמנו.

החוכמה היא להתעלות מעל כל זה (וכן, אני כותבת גם לעצמי, אני לא חפה מפשע) ולנסות למצוא את הטוב המלכד ולא את הרע המפלג. בסופו של יום, כולנו רוצים שתתחיל שנה טובה עם אנרגיה חיובית. שאנשים יחייכו אלינו במכולת או בתור לבנק וכן, גם להתפלמס אלה עם אלה זה לא רע, אבל ברוח טובה ועם הבנה שאולי לא נצליח להשפיע על הדעה של האחר, אבל לפחות נדע לקבל אותה. חתימה טובה.

צילום:עזרא לנדאו

תגובות

comments