הירושלמית: מתקומה לתרומה

“מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?” זה השיר שהתנגן לי בראש במשך כל הצום בסוף השבוע האחרון. מדי פעם עברתי ליד מראה בביתי והבטתי בעצמי, נזכרת במעשה הטוב האחרון (ובעצם, הראשון לשנה זו) שעשיתי שהותיר אחריו חותם משמעותי: תרמתי את שיערי לארגון “זכרון מנחם” הדואג לחולי וחולות סרטן. את שיערי מעטר כעת קארה שנוי במחלוקת בין הלב והמוח שלי, אבל ביניהם יש הסכמה: היי שקטה, זה למען מטרה טובה.

ואני שקטה! עשיתי בשנה האחרונה לא מעט בשביל אחרים, אולי כי קיבלתי גם כל כך הרבה מתנות בדמות אנשים טובים ולב רחב, אז הרגשתי שאני חייבת להחזיר משהו  ליקום. ככה, בשביל האיזון. הרי איך אפשר לא להרגיש ברי מזל כשאנחנו מסיימים צום של 25 שעות עם קפה ועוגה תחת קורת גג ממוגנת ומים חמים להתקלח בהם, כשאנו עוד אוחזים בבריאותנו ומרימים טלפון לקרובי משפחתנו לאחל גמר חתימה טובה (טפו-טפו-טפו-חמסה-חמסה-שום-בצל)?

כן, עלינו להעריך את מה שיש לנו ולומר תודה. כל בוקר “מודה אני” – לא חשוב אם אתם מאמינים בישות אלוהית- לה אתם מודים או לחיים הנפלאים שארגתם ונארגו מסביבכם, רק תאמרו תודה. אבל זה לא מספיק. בורכנו בטוב ועלינו להשיב ליקום מעט ממה שהוענק לנו.

אם קיבלתם עזרה במציאת עבודה, עזרו גם לחבר (או לזר גמור אך מוכשר) למצוא עבודה. אם עזרו לכם בפרויקט שאתם עושים ונתנו לכם הנחות או הטבות- השתדלו לתת הנחות והטבות גם לבא בתור שיבקש זאת. אם זכיתם בעסקת חייכם על דירה או רכב, היו הוגנים בהשכרה או במכירת הרכוש שלכם. המעשה הגדול יותר יהיה לתרום את מה שבאמת אינכם צריכים למי שזקוק לכך. העיקרון פשוט: תן וקח.

נחזור לתרומת השיער. במשך חודש הסתובבתי עם המחשבה (ובעצם, כבר ההחלטה) שאני הולכת לתרום את שיערי. חישבתי כמה הם 30 ס”מ והתחלתי לחשוב: זה קארה לגמרי. לא היה לי קארה מהיסודי, לדעתי, ופחדתי שזה ייראה מגוחך בגיל 31. כל הזמן אמרתי לעצמי: אבל השיער ארוך ממש וחייבים להתחדש. וכמעט גזרתי אותו בעצמי, רק קצוות, רק קצת מסודר. עצרתי את עצמי: בשביל עוד 10-15 ס”מ לא צריך להיות אנוכיים: לכי לתרום! ההחלטה הכי טובה שעשיתי בשנה האחרונה.

הלכתי לספר השכונתי, המשתף פעולה עם “זכרון מנחם”. הגעתי אמיצה ויצאתי עם השלמה. האיש חשף בפניי את סיפורו האישי – הוא בעצמו איבד את אשתו בשל המחלה הארורה. כעת, משאני יודעת את זה, האם אני יכולה לסגת אחורה? לעולם לא! הבנתי בפני עצמי: השיער שלי ייארך, אבל הלב שלי יגדל פי 6.

תרומה עושה לנו טוב. שעות ספורות לפני כניסת הצום פירסם חבר טוב שלי, מוביל דעה בפייסבוק, שהצליח לגייס תרומות לעמותת “עזר מציון”- כל הסכום למבחנות מצילות חיים עבור חולי סרטן. לא רק שהשיג את יעד התרומות, הוא גם עקף אותו. זה עשה אותו מאושר. הבנתי אותו, זה סיפוק אדיר לנצל את המשאב שיש לך-הכרה בציבור ופרסום- למען אחרים.

איני יודעת אם אתם זוכרים או מכירים את הפרק ב”חברים” שבו ג’ואי ופיבי מתווכחים אם יש מעשה טוב שאינו אנוכי. פיבי מנסה להוכיח לג’ואי שקיים כזה מעשה. היא מתבזה. למה? כי מעשים טובים לא מטיבים רק עם המקבל אלא גם עם הנותן. אתה מתנדב עם אנשים עם מוגבלות – אתה מקבל חיוך אחד שמרחיב לך את הלב. אתה עוזר לנער בסיכון לצאת מהרחוב ולהתחיל לעשות, לעבוד, ללמוד: אתה שלו ומסופק. שעות ספורות אחרי צום כיפור אני מאחלת לכולכם שהשנה תעשו טוב כי אז אין ספק שתקבלו טוב.

 

תגובות

comments