לאורך כל חיי אני חווה אתגר אחד שחוזר על עצמו במועדים שונים: הרגע שבו אני צריכה לוותר ולמחול על האגו שלי (ולרוב, גם על כמה שקלים מכיסי). מילדות זה ככה.
העמידה מול וויתורים הפכה אצלי לתסכול. התוצאות וההשלכות של מאבקים שניהלתי בחיי תמיד היו שהכל חזר אליי כמו בומרנג. ובמקרה של מאבק- היכן שנאבקתי במקום אחד, נאלצתי לוותר על אותו דבר, או באותו שווי, במקום אחר.
אביא דוגמא קלה להסבר: אבי בא איתי לרכוש את רכבי הראשון. כמה ימים קודם נפרד ממני חבר שלי ואבי רצה לעודד אותי. האוטו-עליי, המיקוח? עליו. הבחור שרכשנו ממנו את האוטו היה נחמד והצלחנו להוריד את המחיר ב500 ש"ח פחות והוא שילם על הבדיקה.
למחרת כבר עשיתי ביטוח לרכב, ובערב- בערך בחמישה לחמש, הגיע הביטוח במייל. רצה הגורל ונסעתי לקופת חולים להביא משהו, שנייה לפני שהם סוגרים. השארתי את התיק והכל באוטו- במרחק ראייה- ולקחתי את הטופס. בדקות הבודדות בהן שהיתי במבנה, הסתובב לו בחור צעיר ערבי בין המכוניות ורק חיכה לפרוץ לאחת מהן. זכיתי שלאור יום הבחור יזרוק אבן גדולה מבעד לחלון, ייקח את התיק שלי על חפציו (ארנק, טאבלט) וגם, על הדרך, יגרום נזק לתיבת ההילוכים.
תביעה לחברת הביטוח הובילה להשתתפות עצמית של לא פחות מ-500 ש"ח. 500 ש"ח שגרמו לי לתהות האם ההנחה שקיבלתי ברכישת הרכב, הייתה שווה את הטרטור ואת עוגמת הנפש שנגרמה לי. ואולי בכל מקרה הייתה נגרמת.
וכך אירע בלא מעט מקרים אחרים בחיי: קיבלתי הנחה במקום מסוים? קיבלתי דו"ח במקום אחר. כאילו שמבחינה כספית הייקום אמר לי: תרוויחי רק מה שמספיק לך, לא יותר ולא פחות. יגידו הספקנים, ואולי בצדק, "פעם הבאה אל תהיי רשלנית עם האוטו ותחני או תנהגי איפה שצריך", צודקים סך הכל, אבל לפעמים לא מדובר בדו"ח, אלא בהוצאה אחרת. לא חשוב, אנחנו סוטים מהנושא.
דבר אחד לא היה ברור לי כל חיי- אני, שמתנדבת המון ונותנת מעצמי, למה הקארמה (או ההשגחה העליונה, אם תרצו) מתעסקת רק בהוצאות והכנסות? הרי לזמן שלי אין משמעות כספית? יותר מזה, הטוב שעשיתי בכל הזמן הזה לא אמור לחזור אליי בטוב כפול ומכופל. וגם כאן הבנתי כי דווקא הקארמה טובה אליי, אני פשוט לא מתבוננת בה נכון. הקארמה דואגת איפה שצריך לדאוג, וכמוני, היא עושה את זה בהתנדבות.
לא מזמן נכנסתי לעימות עם לקוח מזדמן על הסכום שהוא נדרש לשלם לי על עבודתי. עימות בלתי נסבל, מבחינתי, שהוביל לכיבי קיבה ומחשבות מתסכלות. רק התחלתי לפרוח בעסק שפתוח כבר 3 שנים, והנה בא לקוח וטורף את הקלפים.
סיפרתי לחברה על מה שקורה בינינו, ועל מה כל המחלוקת והיא ענתה בתמורה: "את צריכה לראות אם זה מוביל אותך לרווחה. כל ההתעסקות בזה, חוסר השינה, כיבי הקיבה, התסכול- האם הם שווים את המחיר שבסוף הוא יידרש לשלם לך". אין ספק שמדובר בנקודה למחשבה- הרי חיי הוכיחו לי שמאבק על כסף מוביל שהוא יירד במקום אחר, בזמן אחר. ולא רק עניינים כספיים, רווחה נפשית. האם שווה שאצא משלוותי בגללו?
עוד לא קיבלתי החלטה כיצד להתנהג עם אותו לקוח. בכל זאת, כולנו אחרי שנה כלכלית לא פשוטה, והרי לא גנבתי מאף אחד. זה כסף שעבדתי בשבילו (אחרת כל אדם יוכל לבוא לאנשי מקצוע ולומר "אני לא משלם". הו אז בתי המשפט לתביעות קטנות יהיו מפוצצים). אני רק יודעת שכסף הוא לא הכל בחיים ולפעמים "לחיות ברווחה" זה דווקא אומר לוותר על הכבוד ולהמשיך הלאה. מצד שני, מגיע לי גם להתפרנס בכבוד ולקבל תמורה על מה שנתתי. מבטיחה לעדכן.
