איל גולן חוגג 30 שנות קריירה. אי אפשר לקחת ממנו את הכישרון, את אהבת הקהל ואת הלהיטים שהצליח להוציא לאורך השנים. אך לאיל גולן יש הרבה פצעים וצלקות מהקריירה שלו. תחילה, יעידו על כך שלוש מערכות נישואין כושלות, אבל לפני הכל יעידו על כך שתי נשים שהערצתן לזמר נוצלה בצורה פושעת. בית המשפט יכול לא להרשיע את גולן, אבל מערכת המוסר שלנו- מרשיעה ועוד איך.

ביום חמישי הופיע גולן במופע חדש וחגיגי, לצידו הגיעו לחגוג מצמרת האומנים והאומניות בישראל. גם בתו, בת ה-15, אלין, הופיעה עם שיר בכורה (יפה מאוד, יש לציין). גולן, המרוגש, לא רק פירגן לה, גם חיבק אותה בחוזקה כשבכתה בסיום הביצוע. רגע מרגש של אב ובת.

אני כותבת את השורות הבאות בצער רב, אבל הן חייבות להיאמר: אי אפשר להתעלם מהעובדה שבתו נמצאת בגיל שבו היו הקטינות מפרשת "משחקי חברה". אני בטוחה שגם הן לא מייחלות שבתו של גולן תהיה בסיטואציות דומות לאלה שהן מצאו את עצמן בתוכן. גולן יכול להתחמק מעונש פלילי, אבל הוא לא יוכל לעד להתחמק מהיותו אב לבנות. אני בטוחה שאם מישהו היה מעז להתקרב לכיוונה של אלין בגיל כזה- גולן היה מפעיל את מערך הקשרים לוודא שהאיש יגמור בבית חולים (באופן אירוני, כנראה היה יושב על כך בכלא).

גולן הביע חרטה. אין לי מושג אם מדובר בחרטה אמיתית, של אדם שהבין את גודל ההשפעה של מעשיו על שתי נשים שיצאו לחברה פצועות וכואבות, או חרטה של אדם שהבין שהוא נפגע כלכלית מהפרשה. רק הוא יודע מה עומד מאחורי ההתנצלות והאמת היא? אני לא זו שצריכה לסלוח לו.

וכן, הוא נפגע כלכלית. הרשויות המקומיות כבר לא מזמינות אותו כמו פעם. על מכירות תקליטים אין מה לדבר  (למרות שמי כבר מוכר בימינו?) ואומנים שהיה אמור לעשות איתם דואטים- התחרטו ברגע האחרון. זה שינוי מהותי בשיח, זה עידן אחר שבו החברה אומרת "לא" להתנהגות בעייתית ולא מוסרית.

הערב יקיים גולן מופע נוסף. ברקע מתגבשת לה מחאת נשים גדולה שיזמה קבוצת "בונות אלטרנטיבה". נשים מכל הקשת הפוליטית, מעיסוקים ומקצועות שונים, בחרו להתאחד על מנת לומר לקהל שמגיע לראות את גולן: "אתם עושים עוול גדול בכך שאתם נותנים לו לגיטימציה". עבורי מדובר באמביוולנטיות גמורה. בסוף, זה גולן על הבמה, אבל לצידו אומנים ואומניות, נגנים, אנשי במה, סדרנים, אנשי ניקיון ועוד, שמתפרנסים מהמפעל הזה שנקרא "איל גולן".

לפני כמה חודשים נקראתי על ידי חבר לייחצן פסטיבל שבו גולן נטל חלק. הוא היה מופע אחד, מתוך ארבעה, שהופיעו. לא יכולתי להתעלם שהסיקור סביב הפסטיבל עסק באומנים שיש סביבם הסכמה. תמונתו של גולן כמעט לא הופיעה. וידיאו מהאירוע יצא בעיקר מהאומנים האחרים. עורכת חדשות בוקר אמרה לי במפורש: "אין סיכוי שאני מעלה אייטם על פסטיבל שהוא שם". הבנתי אותה.

אני יועצת תקשורת, וחלק מהתפקיד זה לנהל משברים תקשורתיים. לצערי הפרשה עברה כל כך הרבה טיוחים, הכחשות והסתרות, שייתכן שגם אם גולן יתנדב שנתיים במרכז לסיוע לנפגעי תקיפה מינית, החברה לא תסלח לו באמת. אבל זה שווה את הניסיון. אם גולן רוצה שהחברה תסלח לו, הוא צריך קודם כל להתמודד עם האמת.

הוא צריך לדבר עם הנשים שפגע בהן (היום כבר בגירות, ומי יודע אם היו עוד), להתנצל, לפצות אותן ויותר מזה- לחזור ולהתראיין. השתיקה לא עושה לו טוב והיא לא נכונה לו. ושום שינוי של אות בשם לא ישנה את זה.

וכמובן, הוא צריך למצוא מקום לשקם את עצמו – ולא רק תדמיתית. יש בחוץ אלפי נערות ונשים שעדיין מעריצות וכמהות לקרבה מהזמר המהולל (והמתהולל), והמחשבה שהוא עלול לחזור על התנהגותו מחרידה אותי. גם להערצה עיוורת, צריך להיות איזשהו גבול. הגבול עובר בפרשת "משחקי חברה" ובעיקר- במערכת ההשתקה סביבה.

תגובות

להשאיר תגובה