הכל פוליטי. במהלך השבוע החולף גילה גנץ כי האיראנים פרצו לו לפלאפון. כמובן שכולם רמזו, חלק יותר בגלוי, שלביבי יש יד בדבר. לא נעים לי לספר לגנץ, שעכשיו שהוא מתמודד לראשות הממשלה, הוא כבר פגיע וחשוף יותר ל"הטרלות" מהסוג הזה, בטח ובטח אם אתה לא מפסיק לנפנף במפלגה ה"גנרלית" שלך, ושלא בטוח שהיריב הפוליטי שלך במערכת יחסים עם איראן. It’s complicated…
הכל פוליטי. נתניהו ג'וניור עקץ את הנשיא ריבלין, שהתקומם נגד השיח הפוליטי כלפי הציבור הערבי בישראל, וזאת לאחר תגובת נתניהו האב לרותם סלע שהגיבה לראיון שקיימה מירי רגב. חד גדיא, חד גדיא. כולם תמיד חייבים להגיב להכל. זו האמת. זו הפוליטיקה, ובפוליטיקה צריך ניראות ותגובתיות- אין מה לעשות. כדוברת, חלק מתפקידי היה לקחת מקרים (לא חשוב מה גודלם) ולהגיב עליהם בשם הבוסית. חלק מהמשחק.
הכל פוליטי. כל חברות, קצרה וארוכה, יכולה להימחות בין רגע כשאתה נכנס לעולם הפוליטי הקר. אין מה לעשות. אתה כבר לא אדם פרטי. אתה עובד של. עובד של הציבור. עובד של נבחר ציבור. ופתאום- נגמרו לך המחשבות והרגשות האינדיבידואליים. כל צעד מחושב לרגע הבא. כל צעד מכיל אינטרסים ואסטרטגיות שלא מביישות את הרמטכ"ל. ואתה מוכן ללכת רחוק עם זה- אפילו לריב עם חברים. אפילו לפגוע לאחרים בפרנסה. לדרוס בכל מחיר. אם לא? אתה כנראה לא פוליטיקאי או שאתה נדיר בפוליטיקה.
הכל פוליטי. גם התפקיד החדש שקיבלת ואתה צריך לחלוק אותו עם עוד מספר שותפים. יצרת קואליציה? שא בתוצאות! כולם ייקחו קרדיט ואף אחד לא ירצה לחטוף את הביקורת. וידברו מאחורי הגב. ויהיו צבועים בפניך. וירצו לקחת את המושכות לידיהם. וישחררו כשהכי תצטרך עזרה.
הכל פוליטי. פתחתם קבוצת וואטס אפ לשכונה או לכיתה של הילד. מישהו ייקח את המושכות ויטה את הדעות לכיוונו. החזק שולט. גם אם לא נראה לך. וחלק יביעו דעה בנחישות וחלק- לא. אתה צריך לבחור איפה אתה נמנה והאם יש לך רוב בעדך. אל תריב עם אף אחד כי מחר תצטרך כבלים לאוטו או חצי כוס סוכר והילד גם לומד עם הילד של ההוא באותה הכיתה. עזוב, שחרר.
הכל פוליטי. הצעת לו לצאת לדייט (כן, גם בנות יכולות) והוא כבר מדמיין חתונה. עכשיו מתחיל המשא ומתן. מי מביא מה לשולחן וכמה כוח הוא צובר. כל אחד ינסה למשוך את כיוונו ורק דבר אחד יצליח בזוגיות הזו: פשרות. לשים את האגו בצד ולתת לצד השני מקום.
הכל פוליטי. איפה לעשות את החג הקרוב, אצלנו או אצלם? ואת מי להזמין מהמשפחה. ומה כל אחד יביא לשולחן. ומה אסור לומר? ומה כדאי שייאמר? ואיזו מתנה לקנות? ואיך לעצב את השולחן? והפעם אני אגיב, ויהי מה, אין מצב שהיא/הוא יגידו לי ככה ואני אשתוק. ובסוף שותקים. כי צריך עוד לשתף פעולה בעתיד ואסור שיהיה לא נעים בינינו. כי לפעמים צריך לנשוך את הלשון.
כי מה לעשות, הכל פוליטי. משחק שבו יהיו מנצחים ויהיו מפסידים. שימוש בחוק בו בכדי לעשות לעצמך כמה שיותר טוב ולפעמים- על חשבון האחר. כי בפוליטיקה- כל האמצעים כשרים. רק פשרות ונשיכת לשון יוכלו לעצור את כדור השלג הזה מלהתדרדר ולגדול במורד ההר. אנחנו לא תמיד חייבים להגיב. לא כל הזמן צריך לענות ולייצר פרובוקציות. אולי כדאי לעצור ולחשוב מה יהיו האמירה הבאה או הצעד הבא שלי ואיך הם ישפיעו על צד ג'. בסופו של יום, כולנו נצטרך לחיות יחד- עם המסים, עם החובות, עם הזכויות ואחד עם השני- אחרי העשרה באפריל.
