התחסדות היא לא תכונה טובה. אנשים צריכים להיות כנים עם עצמם ולשאול – עד כמה השלדים שלי בארון חמורים לפני שהם בכלל שוקלים לשפוט אדם אחר על מוסר ולהטיף לו (בטח ובטח על גבי התקשורת). לי, למשל, יש לא מעט סודות. כל אחד מחבריי הקרובים, משפחתי או חברים שהיו לי, יכול להפוך לפצצה מתקתקת ולחשוף עבר מביך (לא כזה מביך, אתם יכולים להירגע).

נכון, אני לא ממש חייבת דין וחשבון לאף אחד חוץ מלעצמי, למשפחתי ולאלוהים, אבל אם מחר אבחר כנבחרת ציבור, או בן זוגי לעתיד, הייתי רוצה לחשוב שהציבור יזכור שאנחנו רק בני אדם עם צרכים ורצונות. כמו כולם.

לכן, כשעמוס שוקן בחר לבקר את “הקלטת הלוהטת” של יאיר נתניהו, זה גרם לי לגחך. אתה? מכולם? יש אי שם בחוץ קלטת עם תוכן מזעזע עליך ושמועות מפה ועד איסלנד ואתה מרשה לעצמך לפתוח ככה את הפה? אולי קצת ענווה לא תגרום לכולם לרצות לחשוף את השלדים שלך בארון ולפתוח עליך את הפה. נקודה למחשבה.

להיות “בן של” זוהי עסקת חבילה שאף אחד לא חתם עליה. תשאלו את הנסיך צ’ארלס, תשאלו את בן ארצי, תשאלו אפילו את אביב גפן- שמירמורו הכבד על הוריו הוביל אותו לדיסקים שלמים של קללות, כאב ושנאה, איפור כבד ואיומי התאבדות בלתי פוסקים. האיש שיודע לפתוח את הפה הכי גדול מכולם, שוכח לפעמים באיזה סביבת רווחה הוא גדל.

אני בטוחה שגם אם אתם בוחנים ושופטים אותו על שנים של חיי מותרות ונהנתנות בשל הצלחת אביו, יאיר נתניהו לא ביקש להיות מרבית חייו תחת אור הזרקורים, להיות בחור מעונב ומפונפן ולהתנהג בנימוס לכל העולם ואשתו. תרתי משמע.תראו את הנסיך הארי. הילד הרע של בית המלוכה האנגלי סיפק פרשיות מביכות אחר פרשיות מביכות עד שמצא את האחת ש”תאלף” אותו. היו שם בתי בושת, אלכוהול ומשחקי ביליארד בעירום. למי שעיני כל העולם נשואות אליו, לא רק עיני הישראלים כמו במקרה של נתניהו ג’וניור, ניכר שלא היה ממש איכפת מההשלכות של מעשיו. הנה, עשור אחרי מצא לו את שאהבה נפשו וכולם כבר רואים בו הנסיך המושלם.

שלא תבינו לא נכון, אני לא חושבת שמעשיו של יאיר נתניהו הם איזה אות ומופת. ניכר שהוא מתאמץ ממש להוכיח להוריו שהוא הילד המורד שחייו נכפו עליו בעל כורחו. הוא למד ליהנות מהמותרות סביבו, אין ספק, אבל גם למד לבדוק היכן עובר הגבול (כן, כמו בחיקוי המושלם של סופר נני ב”ארץ נהדרת” בשבוע שעבר). האם הוא עובר בכך שלא יאסוף את צרכיה של הכלבה ה”מלכותית”? האם בלכלוך על כולם דרך שם בדוי-לא-בדוי בפייסבוק? או האם דרך טרטור מאבטחי אישים ממועדון חשפנות אחד למשנהו עם חברים שיכורים ושיח שלא מותיר מקום לספק: לא מדובר באיש הכי דיפלומטי שיצא ממשפחת נתניהו.

ואנחנו לא היינו מגיבים אחרת, גם אם לא היה זה בן של. היינו מצקצקים בלשון על כל ילד או בחור שהיינו שומעים אותו מתבטא ככה. בטיסת השוקולד הזדעזענו ובכתבה על בוקרשט בחדשות 2 התביישנו והתרעמנו. כולם יצאו חוצץ נגד התופעות של הישראלי המכוער. והפעם הישראלי המכוער הוא הבן של. סך הכל הבן של. גם ברור שכל אם אחרת, כמו הגב’ נתניהו, הייתה מתה מבושה אם היה זה בנה. כנראה שגם הגב’ נתניהו רוצה לקבור את עצמה ושואלת את עצמה במה שגתה. איך קרה שחינכה את בנה לכיבוד נשים וסובלנות כלפי האחר, ובנה מתבטא כך בפומבי? “מה עשיתי רע שזה מגיע לי?”, היא תשאל (הלא כל אימא שואלת את עצמה את אותה שאלה?).

אבל בין כל ההתחסדויות, צקצוקי הלשון, הפוסטים הזועמים ומלחמות הטוויטר החוזרות ונשנות, נשאר רק לזכור שמדובר בילד שהוא הבן של. לא נבחר ציבור, לא דיפלומט בתשלום, לא שגריר או ראש רשות בישראל. לא שופט, לא מחוקק, לא איש כוחות הביטחון. ילד. ילד שמנת, שמחפש “צומי”, שרוצה לבלוע את החיים ולמצות את המיטב משנות ה-20 שלנו. ילד שצריך להתאפס על החיים שלו, כמו כמעט כל בני ה-20 בימינו, ובין כל אלה לזכור  שהוא גם, מה לעשות, הבן של.

תגובות

comments