הירושלמית: בחירות

תמר זנדברג זכתה ברוב קולות בבחירות לראשות מרצ. למתפקדי המפלגה הייתה האופציה לעשות שינוי אמיתי במפלגה שכושלת כבר למעלה מעשור, אבל הם החליטו לבחור בדיוק באותו אדם שיוביל אותם להמשיך להיות מפלגה מתנשאת, פופוליסטית ומניפולטיבית בשם ה”חברתי”. ובכן, שום דבר חברתי לא היה בבחירה בזנדברג.

שלא תבינו, הפוליטיקה במפלגה הזו לא מדירה את שנתי יותר מדיי, וייתכן שהיינו יותר מתעניינים אם לבוסקילה- המועמד מול זנדברג- היה סיכוי של ממש, כי אז יש מצב שהמניות במפלגה הזו יעלו, אבל לא ולא. במרצ החליטו שהם לא “רוצים שינוי” ומעדיפים להמשיך ולהתמרמר עם המועמדת המוכרת והטובה. להם.

מבית היוצר של האנשים שקוראים למצביעי הימין “עדר”, נולדו ביום חמישי עוד כמה עגלים וטליים למשפחת מרצ שהורגלה להיות אליטה שמרנית ובעיקר אשכנזית. אין כניסה למזרחים. לא אמיתיים, בכל אופן. נושאים כמו “חיבור הפריפריה” ו”דאגה לחלשים” לא מתגלגלים להם טוב על הג’וינט. שינוי זה רע. אנחנו נמשיך לחבק פלסטינים ומחבלים, אבל את שולה מירוחם או משה מבית שאן- למה זה טוב?

מצער מאד. באמת שרציתי שלימין יהיה פייט אמיתי משמאל. כזה שמבין שהמלחמה האמיתית היא על הבית. על החברה הישראלית בכללותה. כזה שמבין שאפשר לשבת כקואליציה בממשלת ימין ולו רק כדי לקדם אג’נדה חברתית אמיתית. רק תזכורת קלה- מי שאמר שהוא שוקל לשבת בממשלה עם הימין היה דווקא המועמד הפורש, חה”כ אילן גילאון.  עם פרישתו מהמירוץ השאיר גילאון מסר למתפקדים: רק זנדברג! כנראה שגם לו כבר נמאס מהמפלגה שלו, אז הוא קרא להשמידה.

חייבת לציין שלא היה לי שום אינטרס שאבי בוסקילה יעמוד בראשות מרצ. בקרב מתפקדי הליכוד ידעו שזה יכול דווקא להזיק לנו שבראשות מרצ יעמוד מזרחי וחברתי. ועוד גיי. עם הבטחות לשבת בקואליציה ודאגה לפריפריה, יכלו מפלגות “הליכוד” ו”כולנו” לאבד כמה קולות לטובתם. במצב כזה גם היה הולך לליכוד הכרטיס של חה”כ אמיר אוחנה. איך נמכור את הליכוד שוב לקהילה הגאה? אז יצא לטובה (*קריצה קריצה*).

השאלה שעומדת בבסיס הפריימריז במרצ היא מדוע אנחנו פוחדים משינוי, בעיקר אם השינוי רק יעשה לנו טוב. אפשר לשאול את זה בכל תחום – לאו דווקא הפוליטי- אבל מעניין להבין מה אנשים מרגישים ביום שהמועמד הידוע והמוכר שלהם מודיע על פרישה. במקרה של מרצ גלאון הוחלפה בגלאון אחרת בדיוק. ללא כל בשורה אמיתית.

האם זה מה שיקרה כשברקת יעזוב את ירושלים לטובת הכנסת? האם נבחר בדיוק באותה הגברת בשינוי אדרת? האם אנחנו, בירושלים, לא זקוקים לריענון או שינוי? האם אין כמה דברים שלא טופלו מהותית שאנחנו כמהים אליהם שמועמד או מועמדת אחרים יכולים להציע?

היום הוא היום שהפוליטיקה הירושלמית משתנה עם הכרזתו של ברקת לריצה לכנסת. עלינו, הירושלמים, מוטלת המשימה להתחבר באמת לעיר ולהצביע לשינוי אמיתי, טוב ונכון ולא למוכר והידוע. אנחנו צריכים לנבור בעמקי ההצעות, המילים והאג’נדה של מתמודדינו הירושלמים ולבחור מתוך מודעות אמיתית לעתידה של ירושלים. לא מספיק רק וידיאו ערוך טוב, צריך גם מצע. צריך ללכת לחוגי בית ולבקש שיטפלו בנושאים המהותיים לנו. צריך לגלות מעורבות ובעיקר- צריך להראות לעיר ירושלים שלא התייאשנו ממנה. במרצ כנראה שהתייאשו כבר.

תגובות

comments