"טיוטה ראשונה" היא סדרה של שנים עשר מפגשי כתיבה יוצרת, אשר כל אחד מהם מועבר על ידי אושיית כתיבה אחרת, ביניהן הסופר והמשורר רוני סומק, הסופרת דורית רביניאן והעיתונאית אמילי עמרוסי. המפגשים מתקיימים בבית הספר לקולנוע "מעלה" בירושלים ומהווים טעימה מעולם הפרוזה, השירה הכתיבה העיתונאית והפזמונאות. כששמעתי שמתקיימת סדנה כזו בעירי, הרגשתי שאני חייבת ללכת לבדוק במה מדובר, מי יודע? אולי אלמד דבר או שניים.
הגעתי לסדנה "מסע בעולם של מילים" שהעבירה העיתונאית והסופרת, אמילי עמרוסי. הכיתה הייתה מגוונת מאד: גברים (לא הרבה אבל ייצוג מכובד) ונשים, בגילאים שונים (הגיל הממוצע היה 45, עובדה מרגשת לכשעצמה, שכן היא מוכיחה שאין גיל ללמוד או להתחיל לכתוב) וגם דתיים וחילונים. זוהי לא הסדנה הראשונה שעמרוסי, אשת המילה הכתובה, מעבירה בנושא "יש לי סדנאות עצמאיות ואני מוציאה מסעות כתיבה לנשים לחו"ל", היא מספרת.
עמרוסי פותחת את השיעור בבקשה מהנוכחים: היפטרו מקלישאות, דברו חלק ותארו את הסיטואציות הבאות בלי מליצות.
למה זה חשוב להפטר מקלישאות? האם השפה המליצית של ספר היא לא זו שגורמת לקורא להיאבד בעולם הדמיון?
"ממש לא! ככל שאנחנו משתמשים במטבעות לשון שחוקות שעוברות מעל הראש של הקורא אנחנו לא מצליחים לתפוס את הקשב שלו ואני חושבת שזה גם אתגר לנו להימנע מחזרה על משהו שמישהו אחר טבע ולנסות לטבוע משהו משלנו, לברוח מהמוכר. זה מייצר אצל הקורא תחושה שהשקעת בו ובנוסף, כשאתה באמת מעביר את זה דרך המסננת שלך זה מייצר מידה מסוימת של כנות. למשל, הדימוי לרעב, כשהוא לא "הבטן נדבקת לגב" אלא תחושה שאתה, הכותב, באמת הרגשת, תחושה כלשהי שהיא לא קלישאה ,יכולה להיות יותר מדויקת גם בשביל הקורא וגם בשביל הכותב".
האם אפשר, בכלל, ללמד כתיבה?
"השאלה הנכונה היא לא אם אפשר ללמד כתיבה, כי התשובה על כך היא "כן, בהחלט!", אלא האם כל אחד אפשר ללמד? ישנם אנשים בלי יכולת ללמוד כי יכולת הביטוי והיצירתיות שלהם לא מספיק טובות בכדי שייצא מהם כותבים טובים. מה שלומדים זה שכלול באמצעות טכניקות, כמו, למשל, איך לבנות דימוי בצורה שנמנעת מקלישאה, או איך מאפיינים דמות באופן עקיף שלא מאכיל את הקורא בכפית ולכן נותן לו תחושה שאתה סומך עליו שהוא יבין בדרך עקיפה. יש גם טיפים לכותבים כמו איך לעורר את המוזה ומה אפשר לעשות כדי שרעיונות לא יברחו לך.
בגדול, לפי דעתי, סדנאות כתיבה הן כלי שיכול רק לשפר. יש אנשים שנולדו עם יכולות כתיבה ובכלל לא זקוקים לסדנאות כאלה. בעיניי, סדנת הכתיבה הטובה ביותר היא לקרוא. ככל שיהיה לך קילומטראז' קריאה גדול יותר של יצירות קלאסיות ויצירות חדשות אתה תהיה כותב טוב יותר".
הסדנה מיועדת לקהל מגוון ולא דורשת ידע קודם או ניסיון, אך מעשירה גם לבוגרי סדנאות ולכותבים. פזית ליכטמן, משתתפת פעילה בסדנא, וגם מתאמת אירועי הקולנוע של "מעלה", מספרת כי הגיעה למפגשים בכדי לצאת "מגבולות הנוחות ומהמקומות המוכרים. "תוך כדי תנועה אני מגלה שמבחינתי זו לא רק סדנת כתיבה אלא סדנת הקשבה. הדברים שאנשים פה כותבים ומקריאים הם מבריקים, מצחיקים, מרגשים ומעוררי מחשבה. ואני פשוט נהנית לשמוע".
את מרגישה שינוי, שיפור מהרגע שהתחלת?
"על אף שלמדתי ארבע שנים קולנוע, ואני מאז, קרוב לעשור בתחום הכתיבה, בכל מפגש מתחדשים לי דברים חדשים, ולא פחות מזה, מתרעננים לי דברים ישנים, שחוזרים לי לסקאלת הטיפים לכתיבה".
עברתם כמעט חצי, מישהו מהמרצים השפיע עליך הכי הרבה?
"זה כמו לשאול את מי אני אוהבת יותר. האמת היא שכולם השפיעו עלי בצורה זו או אחרת, אבל גם הכותבים האחרים בקבוצה הם חלק מההשפעה לצד האווירה הנעימה והמקבלת".
הפורמט הזה של למידה בכיתה- מקשה או מקל? לא מתביישים להקריא מול כולם? מצליחים לעבור את השלב הזה?
"תראי. בקבוצה ישנם שלושים מנויים קבועים, ועוד מצטרפים חד פעמיים. ללא ספק הפורמט מאתגר, כי כשאתה מקריא, אתה צריך להרגיש סייפ טריטורי (מרחב בטוח מ.ש). המפגש הראשון היה מהוסס ומבויש מעט, ועם זאת, אני מוכרחה לציין שבהמשך האווירה הנעימה והמכבדת שנוצרה הביאה לכך שהרבה אנשים מעוניינים להקריא, גם דברים לא פשוטים".
את חושבת שאפשר ללמד מישהו כתיבה? את לא "נופלת" אל תוך תבנית מחשבתית של מישהו אחר?
"בעיניי צריך להגיע פתוחים, אבל עם הגנה מינימלית. להקשיב, להתנסות ולקחת את מה שמתאים לאדם הספציפי. לא להתייחס לאף כותב ולאף שיטה כגורו, כמו לכל דבר בחיים. לאמץ את הטוב והמותאם, ולא להתאים את עצמינו לשיטה".
הסדנה מתקיימת בימי ראשון, 19:00-21:00 | בבית הספר לקולנוע "מעלה", רחוב שבטי ישראל 20, ירושלים עלויות: 60 ₪ למפגש בודד, 500 ₪ לסדנה, הנחה לבוגרי "מעלה" לדורותיהם. לאתר בית הספר: http://www.maale.co.il/
